יום שבת, 16 בספטמבר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יג)

מפת הסיור
נשוב למה שקרוי כיכר חורב, או יש אפילו מכנים מרכז חורב - אולי כמשקל נגד למרכז הכרמל. רבים לא יודעים אבל שמה הרשמי של כיכר חורב הוא כיכר הרברט סמואל. אפילו היה שלט קטן על בניין בכיכר (בצידה המערבי) אך כשפתחו חנות ספרים בבניין בעל-החנות הוריד את השלט לצורך התקנת גגון ולא החזירו אלא תלה אותו בחנותו בקומה למטה. אולי כי היסטוריה היא לא תרבות כמו ספרים ומכשירי כתיבה.
השלט שהוזז
ישנה אגדה אורבנית שאפילו כתובה בכמה ספרים שסמואל, הנציב הבריטי הראשון בא"י, רצה להיבחר לבית הלורדים, אך לשם כך היה צריך להיות קודם כל לורד. לכן הפך עצמו לויקונט סמואל מהר הכרמל ואף נתן לאחוזתו את שמו. סיפור נחמד אך מבחינת זמנים זה לא ממש מדוייק. אגודת המתיישבים נקראה כך כבר ברומניה. ד"ר אלי נחמיאס ורון שפיגל בספרם "הר הכרמל - ראשך עליך ככרמל, קורותיה של ההתיישבות בכרמל" מציינים שעל פי החלטת ועד השכונה בפה אחד אחרי  דיון כלשהו בבית הלורדים שם סמואל "לכלך" על הציונים הוחלט שהשכונה לא תקרא על שמו אלא סתם שמואל או סתם אחוזה
ממילון עברי של יהודה גור
ליד מאפיית אריאל, על אותו צד של הצומת היו שני שלטים עם תעתיק לאנגלית שונה של פיק"א. פעם ב-K ופעם ב-C. כמובן ש-C הוא השם הנכון של הארגון. בינתיים הורידו את השלט השגוי (אולי בגלל שהוא מהסוג הישן)

הרחוב ע"ש ד'יזראלי נקרא בפי תושביו רחוב הפרות על שם שלוש הרפתות שהיו בו כשהשכונה הייתה התיישבות חקלאית. תעתיק השם הוא כנראה בעייה קשה. לעיתים הוא נכתב עם גרש ולעיתים בלי. לעיתים עם ז' ולעיתים עם ש'. על גבי שלט תחנת האוטובוס הגדילו לעשות והוסיפו ע'. ביפו הונצח ד'יזראלי בעזרת שמו העברי של ספרו "טַנְקְרֶד" (בתרגום יהודה לוין), "נס לגויים", כי לא רצו להנציח יהודי מומר (יותר מאוחר התרצו וקראו רחוב ע"ש). בחיפה הונצחו מומרים נוספים כשפינוזה והיינריך היינה, דבר שהיה למורת רוחם של הדתיים. בת"א, העיר הלכאורה חילונית כיום, נמנעו מכך ונדון בכך שוב כשנגיע לכיכר היינריך היינה באחד הפרקים הבאים.

נמשיך ברחוב חורב. כמו שראינו בפרקים הראשונים נקראו לעיתים הרחובות ע"ש תפקודם או ע"ש בעלי הקרקע/הדיירים. כך קרה עם שדרות סיני שנקראו בתחילה רחוב בית הספר (זכרון יוסף) ורחוב תל מאנה - רחוב אריזונה ע"ש מועדון (שהיה קודם צור וגל) שפעל בו וכיום שוכן בו בי"ס (אולפנה) לבנות דתיות. אמנם מנהלו הראשון של בי"ס זכרון יוסף נקרא יוסף סגל אך שם ביה"ס נקרא אחר יוסף גצלר, יהודי רומני שתרם את הכסף לבנייתו. בחוברת 70 שנה לאחוזה שכתב וערך אדם דביר מצוטט החוזה עם גצלר ובו כתוב במפורש: "שם ביה"ס יהיה לעולם ע"ש שרה חיה ויוסף גצלר מיאסי",  ולכן לא ברור לי מדוע מתעקש אתר ביה"ס על הנצחת סגל בדיעבד.

אנו נמשיך ברחוב חורב עד פינת מאפו. אם נפנה שמאלה ונרד במאפו עד פינת תל-מאנה נגיע לכיכר בני אחוזה. כאן ישנו מצבור שלם של רחובות עם שמות בראשי תיבות: תאד"ל (תנועת אשה דתית-לאומית), מיכ"ל (מיכה יוסף לֶבֶּנזון) ורנ"ק (נחמן קרוכמל). גם אביו של מיכ"ל הונצח בשם העט שלו שמורכב מראשי תיבות - אד"ם הכהן.
מפרוטוקול האגודה להספקת מים
 הבית הסיעודי בתוך בית ההורים של מרכז עולי מרכז אירופה ברחוב מאפו נקרא ע"ש ברוך טולצ'ינסקי, ממייסדי ת"א, שהגיע לחיפה בעת גירוש יהודי ת"א, הקים את הראינוע הראשון בחיפה, קולוסיאום, ברח' אלנבי והונצח גם בשביל קטן בכרמליה. נחזור לחורב, נפנה שמאלה, הדרך מתחלפת למוריה. נחלוף על כיכר דוד הכהן (קריית ספר) שבה נדון בפרק משלה ונגיע לקולנוע מוריה. כאן נפנה ימינה לכיכר ספקטור (אולי שם מתאים יותר היה רחוב). בנו של  טולצ'ינסקי, שלום, התחתן עם שושנה בתו של אברהם אהרון ספקטור, הרוקח היהודי הראשון בחיפה, "מוכתר הכרמל", שהונצח בכיכר ליד הכניסה לקולנוע מוריה. שני המחותנים היו חברי "האגודה ההדדית להספקת מים על הכרמל" ובקולנוע מוריה היו משרדי האגודה שהייתה מאוד חשובה בזמנו. פעם היה שלט על משרדי הוועד בבניין הקולנוע. היום השלט כל-כך דהוי שבלתי ניתן לקרוא אותו.
בכיכר נמצאת אנדרטה לבני הכרמל שהוקמה ע"ח האגודה להספקת מים על הכרמל וועד הר הכרמל. חלק מהמונצחים חופפים לאנדרטה בכיכר בני אחוזה. אולי על מנת להדגיש את חילוניותה של האנדרטה מצוטט בה משפט של אוריאל אופק: "ואתם לא הרביתם לשאול". בין המונצחים נכדו של טולצ'ינסקי, יובל. בעקבות נפילתו שינתה המשפחה את שמה ליובל.

"עוטף" את כיכר ספקטור רחוב זרובבל. לידו מדרגות זרובבל. אלו שני רחובות שונים לגמרי עם מספור לכ"א מהם.
הארץ- 8.9.1932
במדריך רחובות חיפה של פלד אמנם כתוב ששדרות מוריה נקראו כך החל מ-1958 אך לפנינו מודעה מעיתון "המודיע" אשר מראה שהשם כבר היה ידוע בשנות ה-40. מצורף גם גזיר מפה מ-37 שגם שם מופיע השם מוריה.
המשקיף 1.12.1943
מוריה כבר ב-37
צומת הרחובות שמשון-מוריה-צפרירים-רחל-מרגלית נקרא לעיתים כיכר/צומת מוריה. רבים לא שמים לב לשני דברים הנמצאים בצומת. גינה קטנה ע"ש משה רופא - מזכיר העיר ויד ליהודי גליציה.
הודעה לעיתונות המסבירה את יד ליהודי גליציה


יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יב)

מפת הסיור
 בפרק הקודם סיימנו ברחוב פרויד. אנו כעת על סיפה של כיכר חורב (שם לא מחייב), אך לפני שנכנס אליה בפרק הבא  נפנה ימינה. אנו נעים לאורך רחוב חורב. זהו רחוב כשמו השני של הר סיני. ע"ש אותו הר גם שדרות סיני המסתעפות מרחוב חורב בתחילתו. רחוב גבעת דאונס נקבע כי כאן היה ביתה (השני) של ליידי דאונס, גיסתו של אלנבי, שכבר ראינו שע"ש שני רחובות, אלנבי ומגידו (שנדון בו שוב כשנגיע למרכז הכרמל). למעשה כל תת-השכונה נקראת אחרי ליידי דאונס. פרופ' נורית קליאוט מציינת, בעיתון אריאל (גליון 100), שדאונס נכללת ברשימת שמות בריטיים שוועדת השמות החליטה להשאיר על כנם מהיותם פרו-ציוניים. אמירה קהת, בספרה המצויין על אחוזה ("תיירת בעירי"), מספרת שהליידי קנתה את השטח ב-1937 אולי עבור בתה, אליזבט. בכל מקרה היא התגוררה בו אחרי מות בעלה. חגי סגל בספרו על קרוב משפחתו, ידידיה סגל, כותב שהבית היה "ארמון קטן מוקף חומה נמוכה". ידידיה נקרא כך מאחר והיה הילד הראשון באחוזה וכך לתקופה מסוימת נקראה אגודת בעלי הקרקעות. מי שרוצה לחפש אחר הבית (מס' 21) יתאכזב כי הוא נהרס ובנו תחתיו בניין חדש. מהבניין הישן נשאר עמוד של חנייה למזכרת. ידידיה סגל הונצח בגן על שמו בין רחובות יותם ואהוד.

בהמשך רחוב אידר נמצא את רחוב נחום שימקין. מעניין שעם כל חשיבותו של ד"ר שימקין, רופא עיניים והמנהל הראשון של בית החולים העברי (לימים בני ציון), לטעמי חשיבותה של אשתו, אסתר, לא נופלת ממנו. היא הייתה הרופאה העבריה הראשונה בחיפה ולא ברור לי מדוע נפקד מקומה. את אחיה, אחד העם, הנציחו בהדר, שם גם היה ביתם.

בהצטלבות עם ליונל ווטסון מתחילה דרך אבא חושי. ווטסון, ניו-זילנדי במקור שבא לחיפה כפקיד בריטי, היה מהנדס העיר חיפה שהתחתן עם מזכירתו היהודית ונשאר בעיר גם אחרי עלייתו של אבא חושי לשלטון ש"הזיז" אותו מתפקידו. אני מוצא בזה מעין השלמה היסטורית ששניהם "שכנים" לנצח. אך אף על פי כן אני מוצא פגם באי-הנצחתו של אדולף רדינג, ארכיטקט העיר, שעזב את משרתו בנסיבות דומות. גם הוא היה נשוי ליהודיה והם עלו לארץ בתקופת השלטון הנאצי.

דרך אבא חושי החליפה את דרך דליה.שנקראה כך עד 1969 מהטעם הפשוט שהיא הובילה לדלית אל-כרמל. כמו שראינו בפרקים קודמים, למשל עם הנצחת הלח"י, שיום (מתן שם) לרחוב כולל גם אלמנטים של מיקום, חשיבות ואורך.

משמאלנו בית בירם, ע"ש מקים ביה"ס הריאלי העברי שהונצח גם ברחוב בהמשך. מעט משפחה: ע"ש בנו של בירם, אהרן, הפנימיה הצבאית שליד הריאלי. רחוב הרופא נקרא על שם ד"ר תיאודור זלוציסטי שהיה גיסו של בירם. אשתו חולדה (לבית טומשבסק) הייתה אחותה של אשתו של בירם, חוה.
גברת זלוציסטי הייתה מהנשים הבודדות שהשתתפו בקונגרס הציוני הראשון. אחותו הצעירה של בירם הייתה ד"ר אסתר-שרה (אלזה) בירם-בודנהיימר‏ גברת בודנהיימר ובעלה בנו בית מרגוע גדול באחוזה (סנטוריום כרמל -  כיום חלק מבית אבות "משען" עם השלט הענק מדי).מול ביתו של בירם. הם אמנם התגרשו מאוחר יותר אך בתים קשה יותר להזיז.

רבים חושבים ששכונה דניה נקרא ע"ש רחוב דניה והוא בתורו, כשם רחובות אחרים בשכונה, ע"ש ממלכת דניה, אך לא כך הדבר. דניה (כיום "דניה סיבוס") ע"ש דני וירון פדרמן, הייתה חברת הבניה שבנתה את השכונה ששמה הרשמי הוא הוד הכרמל.
כותרת תוכניות השכונה החדשה
ביולי 1975 הוחלט לקרוא לרחוב בדניה על שם שארית הפליטה. דיירי הרחוב המועטים התנגדו ואף הציעו לשנות לצביה לובטקין, אך היועץ המשפטי לעירייה קבע שאין לתושבים זכות התנגדות ושם הרחוב נשאר כך עד היום. לובטקין הונצחה,לבסוף, יחד עם בעלה, יצחק, ברחוב "צביה ויצחק" באזור הספורטן.

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יא)

מפת הסיור
נשוב לדרך ההגנה וננוע לכוון חוף הכרמל. מצד שמאל שכונת עין-הים. שמה הערבי לפני קום המדינה היה "ואדי ג'מאל". מאחר וכבר ראינו ששם רחוב/שכונה הוא גם עניין פוליטי, אזי ניתן להבחין בתופעה בשנים האחרונות של חזרה לשם המקורי ע"י תושביה הערבים של השכונה (כולל בשם קבוצת הפייסבוק של תושבי השכונה). עם עיברות השמות החלו להינתן שמות הקשורים בים/ספינות: התורן (לא להתבלבל עם רח' התור בכרמל), ההגה וכיוצ"ב. אח"כ הונצחו אישים וביניהם ירמיהו הלפרן, איש בית"ר וממייסדי הימאות העברית (נשארו איכשהו בים).

נמשיך לכוון "צומת מקסים". זהו שמו הלא-רשמי של הצומת. לא מצאתי שלצומת יש בכלל שם רשמי, אז היא נקראת אחר המסעדה בתחנת הדלק הסמוכה. אנו בהצטלבות של ההגנה עם האצ"ל. אחרי שנקבע שמה של דרך ההגנה בשנות ה-70 "התמרמרו" יוצאי המחתרות האחרות. כתוצאה מכך "נגזרה" דרך הים וניתן השם לרחוב לטובת אצ"ל. תחילתו של רחוב האצ"ל הוא בכיכר חיל-הרפואה. כמו שנוכחנו באחד הפרקים יש בחיפה כמה רחובות ע"ש חילות בצה"ל. מיקום הכיכר הוא, כמובן, ליד בי"ח 10 ומכאן גם מיקומו של הרחוב ע"ש שמחה הולצברג "אבי הפצועים".
יורם בר-גל במאמר שהופיע ב"אופקים בגיאוגרפיה" (גליון 33-34) מתאר את תהליך שיום (מתן שם) רחוב לח"י. בישיבת ועדת השמות ב-13 בספטמבר 1979 הוחלט למקמו במפרץ חיפה. בישיבה הבאה ב-25 באוקטובר התנגדו נציגי הימין למיקום מאחר ו"הרחוב מזוהם ומוקף מחסנים ומוסכים". בישיבה הבאה שהתקיימה כשנה מאוחר יותר (6 באוקטובר 1980) טענו נציגי המערך כי המיקום אינו כה גרוע ולראייה הרחוב ע"ש מרדכי מקלף הסמוך. יתרה מכך "ברחוב יעברו אלפי פועלים וידעו על לח"י". לא מתקבלת החלטה ובישיבה הבאה שנערכת שנה אח"כ (ב-16 בספטמבר 1981) התקבלה ההחלטה להנציח את מחתרת לח"י ברחוב מתחת לטכניון בואכה נשר.

משמאלנו נווה דוד שנקראה תחילה שכונת מחנה דוד (או מעברת דוד), על שם סרן דוד קזשטכר, סמג"ד גדוד 22 שנפל בבית התעשייה באפריל 48. בזמן קמפ דיוויד (=מחנה דוד) הילכה בדיחה בחיפה על השכונה ומקריות השם. יותר מאוחר שונה שם השכונה לנווה דוד. דוד נוסף הונצח בכיכר דוד בנו"ש שנקראת על שם דוד גולקו, בנו של גדליהו גולקו, מראשוני נווה שאנן ומחלק המים בשכונה החדשה. דוד נרצח במאורעות 1936. אלו מקרים לא שכיחים כי באופן עקרוני אין מנציחים, בחיפה, בעזרת רחובות את שמות חללי צה"ל/מחתרות כבודדים. בנווה דוד רוב הרחובות הם ע"ש מלכי ישראל ורבי יהודה הנשיא (נגמרו המלכים?). זאת כתוצאה מהחלטה לנסות לתת שמות בעלי אותו אפיון לרחובות בשכונה מסויימת. החלטה שברוב השכונות נפרצה בשל הרצון להנציח אישים. במקרה של נווה דוד אין להתבלבל בין רחוב המלך שאול ורחוב שאול שאותו הזכרנו בפרק על כרמל-צרפתי.

נעפיל קמעה לרמת הנשיא הוא שמה המסחרי של מעין שכונה שהיא בעצם חלק מנווה דוד. בעבר נקראה השכונה (כשהיו שני בתים ברחוב שונית) רמת חביב ע"ש בעל השטח. רמת הנשיא אולי על שום רחוב יהודה הנשיא הסמוך. בכל מקרה ועדת השמות קבעה שכיכר סמוכה תקרא חביב כיאט. גם ראש העיר טוען שזהו אינו שמה הרשמי של השכונה אלא שם שיווקי. משהו בדומה לדניה והוד-הכרמל שנדון בה באחד הפרקים הקרובים.

נמשיך עם דרך ההגנה שמסתיימת בערך באזור בתי הקברות שם נמצא את י"א הספורטאים. בחיפה יש גם את  רחוב הספורט. מאחר ואנו באזור בתי קברות אז די בטוח שאף דוור לא יתבלבל. פעם, כאמור בפרק על בת-גלים, היה גם סיפורט. במקביל אלינו רחוב דוד אלעזר שע"ש גם חוף דדו. חוף נוסף הוא חוף זמיר - עברות של כפר סמיר. מעניין איך מחליטים אילו רמטכ"לים מנציחים ואילו לא. כנראה שלצ'רה היו יח"צ לא טובים כי את כל השאר עד מוטה גור הנציחו (זה לא רק אופייני לחיפה). נפנה לכביש 4. מימין רחוב מאיר זורע שמתחבר עם יוחאי בן נון. שניהם ילידי חיפה, בוגרי הריאלי וחברי קיבוץ מעגן מיכאל. קיבוץ שאחת מקבוצות מייסדיו הייתה "קבוצת הצופים א'" - בוגרי שבט "משוטטי בכרמל", שבט הצופים הראשון בחיפה ובא"י. זורע היה ממייסדי הקיבוץ ובן-נון הצטרף מאוחר יותר. שניהם הגיעו לדרגת אלוף בצה"ל ובן-נון הקים את המכון לחקר ימים ואגמים שעל שמו גם המבנה בחוף שיקמונה.
נעקוף את מת"ם ממערב ונגיע לרחוב נחום חת שעל שמו גם מרכז מכבי ברחוב ביכורים. אחרי ההצטלבות עם כביש 4 נגיע לרחוב ע"ש אברהם ופנחס רוטנברג. מיקומו של הרחוב והרחוב הניצב, נתיב אור, אינו מפתיע שכן הם סובבים את משרדי חברת חשמל לישראל. פנחס רוטנברג ביקש אומנם בצוואתו שלא להנציחו, אז בחיפה (ובעוד מקומות בארץ) מנציחים אותו יחד עם אחיו וכך לא בדיוק עוברים על ציוויו.
מימינינו שכונת נאות פרס. שם שניתן לשכונה עוד בחייו. פרופ' יוסי בן-ארצי שעמד בראש ועדת השמות גרס שיש לתת שם לשכונה "כמה שיותר מהר" על מנת שלא יקרה מה שקרה עם שכונת "רמת הנשיא". זה לא מקרה נדיר שנותנים, בחיפה, שמות רחובות על שם אנשים שעדיין חיים. כך קרה עם שבתי לוי, חיים (וייצמן), מנחם (אוסישקין), פינסקי והרברט סמואל.

נעבור לקרבת קניון חיפה. רוב החיפאים קוראים לרחוב הנמתח מאחוזה בשם "פרויד". חלקם עוד זוכרים שהחלק התחתון נקרא משה פלימן שעל שמו גם בית החולים ובי"ס עירוני ה'. מיעוטם יודעים שאמצע הדרך נקראת ע"ש אברהם וינשל, מייסד המקומון הראשון בארץ, "הצפון", עורך עיתון הירדן ואזרח כבוד של העיר. אביו, זאב וינשל, היה רופא ומייסד ביה"ח "תמנעה" ברחוב חורב 7, מוסד שטיפל בילדים חולי שחפת.
משפחת וינשל - קרולינה וזאב וינשל, זינה ואברהם וינשל
הצפון - המקומון הראשון בארץ שיצא לאור בחיפה
משמאלנו רמת אשכול ע"ש לוי אשכול, ראש הממשלה. אשתו השנייה, אלישבע קפלן, הונצחה בקריית חיים (שגם היא, מסיבות פוליטיות, שייכת לחיפה). ראינו שכיום מה שמכונה רחוב פרויד הוא למעשה שלושה רחובות אבל במפה מ-1958 מוזכר השם "שילה" כהמשכו של רחוב פרויד. היום פרויד כבר מכסה גם את הרחוב הזה.

כשקבעו את שמות הרחובות באחוזה, ביקש ליונל ווטסון, מהנדס העיר שע"ש רחוב ברמת בגין, את ד"ר אילזה גרץ, התושבת הראשונה של רחוב פרויד לקבוע שם לרחוב. ד"ר גרץ הייתה פסיכואנליטיקאית יונגיאנית, אך מאחר שיונג לא אהד יהודים, היא הציעה לקרוא לרחוב בשם המורה היהודי שלה פרויד.
גרץ הייתה אשתו של מרדכי (לואי) טיטלמן מאנשי השומר (שעל שם הארגון רחוב בהדר). אחיה של גרץ היה היינץ גרץ, שע"ש רחוב בחוף שמן, מבעלי מ. דיזנגוף ושות'. ההסכם בין שותפי החברה היה שכל נפטר יוריש את מניותיו לשאר השותפים. היינץ היה האחרון בחיים ולכן בעל החברה. האחיין של ד"ר גרץ (בנו של היינץ), אדן, היה מעורב בפרשה שעוררה הד תקשורתי רב בישראל ובעולם, כאשר השתלט על ספינה במימי ארצות הברית ואיים להטביע אותה על אנשיה, אם אביו לא יתמנה לשר התחבורה של מדינת ישראל. כנראה בעזרת כסף הושתקה הפרשה המוזרה.

עדכון: מצאתי שגררו את י"א הספורטאים לכביש העליון של רמות פרס.

יום שישי, 4 באוגוסט 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (י)

מפת הסיור
בפרק הקודם סיימנו באזור הרכבל-מוזיאון חיל הים. כעת נחזור ברחוב העלייה עד לשדרות בת גלים. זהו רחוב ע"ש השכונה. יש כמה כאלו בחיפה, למשל בוורדיה. נשוב לכוון הרכבל ברחוב העלייה עד רחוב הצנחנים. כאן יש את מה שאני קורא לו "חלקת הרחובות השגויים". נסייר על פי הסדר
ברחוב הצנחנים (ע"ש צנחני היישוב שחלקם גם מונצחים לבד: חנה סנש, אנצו סירני וצבי בן יעקב) החליטו לנקד את השלט. מילא ששכחו לשים דגש בצ' (אחרי ה"א הידיעה) אבל מדוע החליטו לנקד בפתחים את האנגלית?


נמשיך ונגיע לרחוב קל"ח שנקרא אחר נופלי ספינת ארינפורה, אניית נוסעים ומטען בריטית אשר הוטבעה ע"י הגרמנים במהלך מלה"ע השנייה כשעל סיפונה חיילים מפלוגת ההובלה 462. יש בעיה מספרית עם השם הזה. בתחילה חשבו שטבעו 138 חיילים ארצישראלים (קל"ח בגימטריה) אך שני פצועים נפטרו מאוחר יותר והמספר עלה ל-140. ואכן בת"א הרחוב נקרא ק"ם (או קם ממצולות). אחד החיילים, בטקס גילוי האנדרטה בהר הרצל, הודיע "הנני כאן" כלומר שנספר בטעות כנספה ולכן המספר הוא בעצם 139. באנדרטה מופיעים שמות אלו שטבעו בים ואילו השניים הנוספים קבורים בלוב ובאנגליה ולכן המבקר באנדרטה ימצא 137 שמות. לקח לי הרבה זמן, פרופסורים וארכיונים לעבור עד שמצאתי את התשובה מאת יו"ר העמותה להנצחת חללי ארינפורה. מסתבר שיש כזאת. בנתניה פתרו את הבעייה ע"י קריאת הרחוב בשם  "האונייה ארינפורה".
ניתן להבחין שמספר המצבות באנדרטה הוא אי-זוגי (למעשה הוא 137)
סמטת הכ"ג נקראת רק ע"ש החיילים היהודים - לוחמי הפלמ"ח שהיו בדרכם לפעולה בלבנון תחת חסות הבריטים. שמו של מפקדם הבריטי נפקד בספירה. אם חשבתם שבינתיים "התקדמנו" אז גם כיום יש התנגדות להוספת "הגוי". לא ברור איך בדיון המחודש לא ידעו שקיים כבר רחוב כזה בחיפה ופה העירייה לא התעקשה לשנות ל"שם הנכון". באופן כללי כנראה עדיף לתת שמות בלי מספרים כמו שראינו בשני הרחובות האחרונים. בירושלים פתרו את העניין בכך ששם הרחוב נקרא "יורדי הסירה" וכך כל אחד יכול לספור כמה שהוא רוצה.

הארץ, 3 באפריל 2016
יש שיחשבו שרחוב בנימין נקרא ע"ש אחד משבטי ישראל אך למעשה הוא ע"ש של ארנסט פרנק בנג'מין.
על רחף מסופר בהרבה מקומות וגם על שלט הרחוב שהוא לזכר טובעי הספינה. שניים במספר. הם דווקא היו שלושה; גם המכונאי מטורקיה, שריף ריזה, היה בין הנספים ומשום מה תמיד "הגוי" אינו נחשב. מקרה שמזכיר את הכ"ג ממקודם. את הכיתוב על השלט של רחף העתיקו, כנראה, מלקסיקון רחובות חיפה.של פלד שם כתוב שהמקרה קרה ב-37. על השלט כבר כתוב 57 אך מקרה הטביעה קרה בכלל בדצמבר 38.
הבוקר, דצמבר 38

מצבת שני הנערים בבית הקברות חוף הכרמל

השלט השגוי לחלוטין
 ברחוב החי"ל קרה מה שקרה בהרבה מקומות בארץ. על חלק מהבתים כתוב החייל (ולך תדע לאיזה חייל בבריגדה התכוונו).



סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ט)

מפת הסיור
בפרק הקודם סיימנו בכיכר צים. ע"פ החלטת מועצת העיר מ-13 במאי 2014 נקרא חלק מרחוב העלייה השנייה מכיכר צים עד רחוב עפרון בשם דוד ארליך שהיה מייסדה של הפקולטה לרפואה הסמוכה. אין לכך כל זכר ברחוב. נהפוך הוא - העירייה הציבה שלט עם הסבר על העלייה השנייה. לא מצאתי שום החלטת ביטול על השם ולכן אני מעריך שבדומה לערים אחרות משפחת המונצח צריכה לשלם על "פיתוח" ומשלא עשתה כך לא מומשה ההחלטה. אך זוהי רק הערכה שלי.
 רחוב העלייה השנייה מנציח כמובן את העלייה השנייה. יש מקומות שבהם הוא מופיע סתם בתור "העלייה".
מעניין שהרחוב נקרא כך לפני, שלכאורה, החליטה עיריית חיפה לשנותו.
דבר, יום חמישי, 23 דצמבר 1954
רחוב עפרון הוא ע"ש ד"ר אריה עפרון שגם בתו, פנינה כ"ץ, מונצחת ברחוב (יותר נכון נתיב) בנו"ש אך נגיע אליה בהמשך. רחוב מילסון (יוסף צבי) הוא על שם אחד מוותיקי בת גלים (התגורר ברחוב פינת גן). הרחוב הוא בעצם הכניסה לחניות של מספרי א' וב' של רחוב העלייה 17 ו-21. לראיה אין שום בית עם שם הרחוב אלא רק שלטים עם רחוב העלייה.
מפה מ-1958
רחוב סיפורט שונה לשרל לוץ. השם ניתן לרחוב עוד בחייו של לוץ והוא ואשתו נכחו בטקס הסרת הלוט משלט הרחוב. שם מעט מבלבל שכן ישנם שני רחובות ע"ש לונץ (אב ובנו) בחיפה ולראיה ועד הבית הראשון על הצומת התבלבל גם הוא.
כנראה אנשים באמת לא יודעים על שם מי הרחוב שבו הם גרים

רחוב יזרעאל שינה את שמו ליעקב כספי במסגרת הנצחת אנשי ראשית הספנות בחיפה ובוני בת גלים.
תב"ע 1924
רחוב התכלת ("בלו קוסט") התחלף לרציף פנחס (מרגולין) (שהתגורר במספר 51). יותר מאוחר קוצר על מנת לתת מקום לרציף אהרון (רוזנפלד) שתרם את ביתו ברחוב (מספר 25) למען הקהילה בתמורה לכך שעיריית חיפה תקרא לרחוב על שמו. בשל נתינת השם רוזנפלד - מרגולין לא מתחיל מן המספרים הנמוכים. מן סוג של הון-שלטון-שם רחוב.
video(קרדיט: זמן חיפה)
המשכו של הרחוב (מהרכבל לכיוון עין הים) נקרא יוברט המפרי, אף על פי כן הבתים הקרובים לבת גלים ממשיכים לשאת את השם התכלת. המספור מאבד שם כיוון לגמרי כשמספרי הבתים נהפכים להיות מעל 200 בלי שום סיבה. ברור לי שהשיום (נתינת שם) השונה הוא עניין פוליטי ולא סתם שגגה.

מעבר לכביש רחוב בשם "מדרגות מעלה הדקר" (לא בדיוק רחוב אלא גרם מדרגות עם שלט רחוב) ליד הגשר של הדקר במוזיאון חיל הים (שהוא ע"ש דוד הכהן שעל אודות משפחתו אקדיש פרק שלם) אינני יודע אם מישהו בעירייה שם לב אך ברוממה ישנו כבר רחוב הצוללת דקר. חדי עין ספרו במעלה 69 מדרגות ככמות הנספים באסון הצוללת. המוזר הוא שהמתכננים לא קשרו את המעלה לאח"י דקר ולא היו מודעים למספר הנספים בה. התכנון נעשה לפי התקינה ולא יוחסה חשיבות למספר המדרגות ובכלל כל גרם המדרגות תוכנן ובוצע עוד לפני הבאת גשר הצוללת לכאן.

יום שלישי, 25 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ח)

בפרק הקודם התעמקנו במושבה הגרמנית. כעת נחזור לדרך העצמאות ונפנה ימינה עד רחוב שער פלמר. פרדריק פלמר מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון" היה מתכנן נמל חיפה והרחוב היווה שער לנמל אך עם השנים נסגר. אם נמשיך עם הרחוב פנימה עד הגדר של רכבת ישראל נגיע לכיכר על שם שותפות בוסטון שהיא גוף נדבני. הכיכר חוצה את רחוב קדושי בגדד הנמצא מאחורי רחוב הנמל. הרחוב הזה ורחוב התשעה בנוה יוסף מספרים את אותו סיפור - תלייתם של תשעה יהודים  ב-1969 בגין ריגול לטובת ישראל. לא ברור לי מדוע החליטו לקבוע שני רחובות על שם אותו אירוע שאני די בטוח שרוב רובם של הישראלים אפילו לא מודעים לסיפור הזה. האם היה זה חוסר תשומת לב של ועדה או שמא סיבה אחרת?

נחזור לדרך העצמאות ונשוב באותה דרך. נגיע לתחנת הרכבת מרכז-השמונה. הכיכר נקראת על שם פלומר, אחד הנציבים הבריטיים האהודים על היהודים. שם שיכול מעט לבלבל עם פלמר. חיפה, בדומה לת"א ולירושלים, השאירה את שם הכיכר לאחר קום המדינה. בר"ג החליטו אחרת ושינו את הדרך הנושאת את שמו לז'בוטינסקי. בירושלים נפגשים השניים שוב רח' ז'בוטינסקי מתחיל מכיכר פלומר. פלומר היה מועמד להחליף את אנפורטה (כיום רחוב הנביאים) בישיבת ועד הדר הכרמל ב-25 בספטמבר 33, אך לבסוף נשאר השם כאן. גם הרחבה הזאת (שהיא לא בדיוק כיכר), כמו די קרוב לכאן - על יד סמטת עזה, הייתה תחנה מרכזית של אוטובוסים שנגיע עוד מעט לאחד מגלגוליה.

נמשיך עם הכביש, נחלוף על פני ממגורות דגון. מעט הלאה ומשמאלנו כיכר ע"ש אנטון שמיד, חסיד אומות עולם. אני לא יודע אם בכוונה מיקמו את הכיכר כאן אך בעיניי יש לכך משמעות סימבולית שהיא בפאתי המושבה הגרמנית.

כאן אנו נפרדים מדרך העצמאות ועוברים ל"רכבת" (לפחות ע"פ חלק מהמפות). אנו מתקרבים לשכונת חיפה אל-עתיקה (תחנת הכרמל) הנמצאת אל מעבר לפסי הרכבת. במפות מופיע רחוב המשטרה שהחליף את רחוב הקישלה. לעתים ישנם את שני הרחובות גם יחד. בתב"ע 421 ובמפה משנות ה-30 מוזכרת באזור "שכונת" "חארת אל קישלה".  במציאות לא מצאתי שום שלט המעיד שהמסתובבים באזור נמצאים ברחוב. מעט הלאה, שוב בדרך יפו ליד הדואר, נמצא  רחוב דאהר אל עמר. למעשה זאת סמטה בה מספר מוסכים הקרויה על שם מייסד חיפה החדשה. חוסר הפרופורציה זועק לשמיים. גם כאן לא תמצאו, נכון ליולי 2017, כל שלט המעיד שזהו הרחוב.
אטלס ומדריך חיפה והסביבה בהוצאת יבנה 1984
 אם נמשיך קמעה נגיע לצומת דולפין. זהו בעצם השריד של רחוב שנקרא כך. אם נמשיך ישר נעזוב את דרך יפו ונעבור לדרך ההגנה (למעשה "חתכו" שוב את דרך יפו). כזכור כבר יש בחיפה כיכר על שם הארגון הצבאי המרכזי של הישוב המאורגן. על מה שהתפתח בשל קביעת השם נדון כשנגיע לרח' אצ"ל. אך פנינו ימינה אל שכונת בת-גלים. על יד הצומת עומדת, כפיל לבן, התחנה המרכזית הישנה של חיפה. הרחוב הנכנס לשכונת בת-גלים נקרא חיל-הים שדי ברור מדוע מיקומו כאן. אנו נראה עוד חיל צה"לי בהמשך סיורנו. את סיורנו נסיים הפעם בכיכר צים. פה כבר יש שלטים גדולים. אני מעריך שחברת צים שילמה על"הפיתוח" וזאת הסיבה לשלטים היפים.
 "הברך" של בת-גלים נקראה במפות רבות "ראס אל-כרום" (ראש הכרמים?). נזכר שראינו בפרק על קריית אליעזר ששדרות רוטשילד נקראו גם כן כך.
מפת PEF מ-1880

יום שני, 17 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ז)

מפת הסיור

נחזור לרחוב הבוסתן בתחתית דרך סטלה מאריס. אנו בשוליה של המושבה הגרמנית. ב-1948 מינה ועד הדר הכרמל ועדה מיוחדת בת עשרה חברים שתפקידה להציע שמות עבריים לרחובות. תשאלו ודאי מה פשר "ההשתלטות" של ועד הדר הכרמל על כלל חיפה. ובכן הייתה זאת תקופת מעבר עד הבחירות הרשמיות לעירייה שנערכו בפברואר 51 והוועד ראה עצמו כשליח כל הציבור העברי בחיפה. הוועדה ביקשה לשנות את שמה של המושבה לרחביה שכן "השם המוצע, רחביה, מבטא את רגש הנחמה של עם ישראל שזכה לראות במיגור שלטון העריצים של הגרמנים". מועצת העיר עשתה מה שעושה כל גוף שלטוני כשהוא רוצה למסמס את ההמלצות והקימה ועדה בת איש אחד - דוד הכהן (שעליו ועל משפחתו הענפה אקדיש אולי פרק שלם). שבתי לוי כעס על ועד הכרמל על שהחליט לצאת מגבולות השכונה וכך נשאר השם "המושבה הגרמנית".
המושבה הגרמנית-אמריקאית (שומאכר, אוקטובר 1869)

אם פניינו לכוון רחוב הגפן אזי משמאלנו רחוב יצחק שדה. בימיה הגרמנים של המושבה נקרא הרחוב "פעלד" (שדה בגרמנית) ובמסגרת עיברות שמות הרחובות ורצון לשמור איכשהו על צליל המקור נקבע השם. אנו נראה מספר דוגמאות דומות בהמשך. נמשיך ברחוב הגפן שנקרא על שם הגפנים אשר גידלו הטמפלרים על ההר (vine Straße). לימים הגיעו למסקנה שאין טעם בגידולם ומכרו את השטח (שרק חלקו היה שייך להם) לבהאים. Gartenstraße הפך, כמובן, לרחוב הגנים. במדריכים מסוימים רשום הסבר שגוי על הקשר לגנים הפרסים אך המפות שמתארות את האזור הרבה לפני הקמת הגנים מראות שלא כך הם פני הדברים. מימין רחוב הירוק. שוב רחוב ע"ש של אליהו הנביא שזה כינויו. יש טוענים שזה על שם הירוק שמסביב. בעיניי זהו הסבר מאולץ.
ניתן לדון רבות במודעה אך שימו לב לשם הרחוב

רחוב בית החולים נקרא כעת רחוב מאיר (רוטברג), מפקד ההגנה בחיפה. במפות המושבה הוא מופיע לפעמים כרחוב המזרח(י). מדוע בית חולים? כי שכן בו בית החולים של האחיות הבורומאיות. בראשיתו היה הבניין בי"ס חקלאי אך עד מהרה הפך למכון הרדג להכשרת מדריכי תיירות ומורי דרך. רחוב הרדיג נהפך לרחוב רד"ק.שוב ניסו לעברת תוך שמירת הצליל המקורי.
דבר 25.11.52

ניצב לרחוב הגפן (קרוב לנקודת המשטרה ברחוב) נמצא את "הכרמים" שאת הקשרו אין מה להסביר. משום מה, נכון ליולי 2017, אין שום שלט רחוב ולפחות יש את בי"ס אלכרמה שהוא השם הערבי של הרחוב. הכרם היחיד שנשאר בחיפה הוא כרם פרטי ברחוב נתיב אופקים במה שכונה פעם שיכון הקצינים. אנו נפגוש בשם הזה שוב כשנגיע לאזור מלון דן-כרמל.
עוד בסביבה רחובות הפרסים ואירן (שנקרא במפה מ-1938 Baha) והם עדות לשכונת הפרסים (הבהאים) ששכנה בסמוך למושבה הגרמנית. גם כיום מצויים בו בתי המנהלת של הבהאים וביניהם ביתו של עבאס אפנדי וקבר רעיית נכדו. עבאס החליף במעלה רחוב הפרסים את הרחוב ע"ש האחיות הנזירות בעקבות ביה"ס שקיים ברחוב.
"הרובע הפרסי" במפת בדקר (תחילת המאה ה-20)

כעת נחזור להצטלבות של הגפן עם שדרות בן גוריון.
שדרות בן-גוריון נקראו שדרות הכרמל (או כרמל שטראסה או במפות המושבה מופיע לפעמים Hauptstrasse - רחוב ראשי) עד מותו של דוד בן-גוריון. דיירי שיכון ותיקי ההסתדרות (ברוממה) ביקשו לקרוא לרחוב בשיכונם על שם בן-גוריון עוד בחייו, אך הוא סירב לכך. הבקשה יצאה אל הפועל בסיכומו של דבר אחרי מותו והשכונה קרויה בשמה הרשמי רמות בן גוריון.

הכיכר בהצטלבות נקראת על שם אונסק"ו. זאת בעקבות הכרזת הארגון שהגנים הבהאים הם אתר מורשת עולמי. אחרי החלטת הארגון בהקשר לזיקתו של העם הפלסטיני למערת המכפלה החלו להישמע קולות בחיפה לעשות כמעשה שדרות הציונות, שראינו באחד הפרקים הקודמים, ולבטל את שם הכיכר.
ניצבת לבן-גוריון סמטת הכנסייה. עוד שם ששרד מימיה הטמפלרים של המושבה על הדרך שהובילה לכנסייה שכבר לא קיימת היום. במקור רחוב בילהרץ נקרא על משפחת בילהרץ שלה היו שייכים שלושת הבתים ברחוב. משום מה חשבו שהוא על שם תיאודור בילהרץ מאבחן מחלת הבילהרציה והשאירו את השם. על שלטי הרחוב, סופר על הד"ר הנכבד ולא על המשפחה. כיום, הבינו בעירייה את הטעות והחליפו את השלטים וכעת כתוב שהרחוב הוא על שם פרידיך ביילהארץ, בן העדה הטמפלרית.רחוב הופמן (עוד משפחה מן המושבה הגרמנית) שונה ב-1953 לרחוב מרדכי אנילביץ'. הרמן הפכו לשומאכר (נשארו במושבה..) מאדר (שהיה גנן המושבה) ללוחמי הגיטאות וואגנר לאנגל. כאן מדובר על יואל אנגל בעוד ברמת גולדה ישנו רחוב ע"ש יונה אנגל, מעסקני העיר.
מתוך חוברת רווחה לחייל הבריטי (אוגוסט 1945)
כדי להחזיר מעט עטרה ליושנה החליטו בעירייה לקרוא לאחת הרחבות - "רחבת הטמפלרים".

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יג)

מפת הסיור נשוב למה שקרוי כיכר חורב, או יש אפילו מכנים מרכז חורב - אולי כמשקל נגד למרכז הכרמל. רבים לא יודעים אבל שמה הרשמי של כיכר חורב...