יום שישי, 4 באוגוסט 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יא)

מפת הסיור
בפרק הקודם סיימנו באזור הרכבל-מוזיאון חיל הים. כעת נחזור ברחוב העלייה עד לשדרות בת גלים. זהו רחוב ע"ש השכונה. יש כמה כאלו בחיפה, למשל בוורדיה. נשוב לכוון הרכבל ברחוב העלייה עד רחוב הצנחנים. כאן יש את מה שאני קורא לו "חלקת הרחובות השגויים". נסייר על פי הסדר
ברחוב הצנחנים (ע"ש צנחני היישוב שחלקם גם מונצחים לבד: חנה סנש, אנצו סירני וצבי בן יעקב) החליטו לנקד את השלט. מילא ששכחו לשים דגש בצ' (אחרי ה"א הידיעה) אבל מדוע החליטו לנקד בפתחים את האנגלית?


נמשיך ונגיע לרחוב קל"ח שנקרא אחר נופלי ספינת ארינפורה, אניית נוסעים ומטען בריטית אשר הוטבעה ע"י הגרמנים במהלך מלה"ע השנייה כשעל סיפונה חיילים מפלוגת ההובלה 462. יש בעיה מספרית עם השם הזה. בתחילה חשבו שטבעו 138 חיילים ארצישראלים (קל"ח בגימטריה) אך שני פצועים נפטרו מאוחר יותר והמספר עלה ל-140. ואכן בת"א הרחוב נקרא ק"ם (או קם ממצולות). אחד החיילים, בטקס גילוי האנדרטה בהר הרצל, הודיע "הנני כאן" כלומר שנספר בטעות כנספה ולכן המספר הוא בעצם 139. באנדרטה מופיעים שמות אלו שטבעו בים ואילו השניים הנוספים קבורים בלוב ובאנגליה ולכן המבקר באנדרטה ימצא 137 שמות. לקח לי הרבה זמן, פרופסורים וארכיונים לעבור עד שמצאתי את התשובה מאת יו"ר העמותה להנצחת חללי ארינפורה. מסתבר שיש כזאת.
ניתן להבחין שמספר המצבות באנדרטה הוא אי-זוגי (למעשה הוא 137)
סמטת הכ"ג נקראת רק ע"ש החיילים היהודים - לוחמי הפלמ"ח שהיו בדרכם לפעולה בלבנון תחת חסות הבריטים. שמו של מפקדם הבריטי נפקד בספירה. אם חשבתם שבינתיים "התקדמנו" אז גם כיום יש התנגדות להוספת "הגוי". לא ברור איך בדיון המחודש לא ידעו שקיים כבר רחוב כזה בחיפה ופה העירייה לא התעקשה לשנות ל"שם הנכון". באופן כללי כנראה עדיף לתת שמות בלי מספרים כמו שראינו בשני הרחובות האחרונים. בירושלים פתרו את העניין בכך ששם הרחוב נקרא "יורדי הסירה" וכך כל אחד יכול לספור כמה שהוא רוצה.

הארץ, 3 באפריל 2016
יש שיחשבו שרחוב בנימין נקרא ע"ש אחד משבטי ישראל אך למעשה הוא ע"ש של ארנסט פרנק בנג'מין.
על רחף מסופר בהרבה מקומות וגם על שלט הרחוב שהוא לזכר טובעי הספינה. שניים במספר. הם דווקא היו שלושה; גם המכונאי מטורקיה, שריף ריזה, היה בין הנספים ומשום מה תמיד "הגוי" אינו נחשב. מקרה שמזכיר את הכ"ג ממקודם. את הכיתוב על השלט של רחף העתיקו, כנראה, מלקסיקון רחובות חיפה.של פלד שם כתוב שהמקרה קרה ב-37. על השלט כבר כתוב 57 אך מקרה הטביעה קרה בכלל בדצמבר 38.
הבוקר, דצמבר 38

מצבת שני הנערים בבית הקברות חוף הכרמל

השלט השגוי לחלוטין
 ברחוב החי"ל קרה מה שקרה בהרבה מקומות בארץ. על חלק מהבתים כתוב החייל (ולך תדע לאיזה חייל בבריגדה התכוונו).



סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (י)

מפת הסיור
בפרק הקודם סיימנו בכיכר צים. ע"פ החלטת מועצת העיר מ-13 במאי 2014 נקרא חלק מרחוב העלייה השנייה מכיכר צים עד רחוב עפרון בשם דוד ארליך שהיה מייסדה של הפקולטה לרפואה הסמוכה. אין לכך כל זכר ברחוב. נהפוך הוא - העירייה הציבה שלט עם הסבר על העלייה השנייה. לא מצאתי שום החלטת ביטול על השם ולכן אני מעריך שבדומה לערים אחרות משפחת המונצח צריכה לשלם על "פיתוח" ומשלא עשתה כך לא מומשה ההחלטה. אך זוהי רק הערכה שלי.
 רחוב העלייה השנייה מנציח כמובן את העלייה השנייה. יש מקומות שבהם הוא מופיע סתם בתור "העלייה".
מעניין שהרחוב נקרא כך לפני, שלכאורה, החליטה עיריית חיפה לשנותו.
דבר, יום חמישי, 23 דצמבר 1954
רחוב עפרון הוא ע"ש ד"ר אריה עפרון שגם בתו, פנינה כ"ץ, מונצחת ברחוב (יותר נכון נתיב) בנו"ש אך נגיע אליה בהמשך. רחוב מילסון (יוסף צבי) הוא על שם אחד מוותיקי בת גלים (התגורר ברחוב פינת גן). הרחוב הוא בעצם הכניסה לחניות של מספרי א' וב' של רחוב העלייה 17 ו-21. לראיה אין שום בית עם שם הרחוב אלא רק שלטים עם רחוב העלייה.
מפה מ-1958
רחוב סיפורט שונה לשרל לוץ. שם מעט מבלבל שכן ישנם שני רחובות ע"ש לונץ (אב ובנו) בחיפה ולראיה ועד הבית הראשון על הצומת התבלבל גם הוא.
כנראה אנשים באמת לא יודעים על שם מי הרחוב שבו הם גרים
רחוב יזרעאל שינה את שמו ליעקב כספי במסגרת הנצחת אנשי ראשית הספנות בחיפה ובוני בת גלים.
תב"ע 1924
רחוב התכלת ("בלו קוסט") התחלף לרציף פנחס (מרגולין) (שהתגורר במספר 51). יותר מאוחר קוצר על מנת לתת מקום לרציף אהרון (רוזנפלד) שתרם את ביתו ברחוב (מספר 25) למען הקהילה בתמורה לכך שעיריית חיפה תקרא לרחוב על שמו. בשל נתינת השם רוזנפלד - מרגולין לא מתחיל מן המספרים הנמוכים. מן סוג של הון-שלטון-שם רחוב.
video(קרדיט: זמן חיפה)
המשכו של הרחוב (מהרכבל לכיוון עין הים) נקרא יוברט המפרי, אף על פי כן הבתים הקרובים לבת גלים ממשיכים לשאת את השם התכלת. המספור מאבד שם כיוון לגמרי כשמספרי הבתים נהפכים להיות מעל 200 בלי שום סיבה. ברור לי שהשיום (נתינת שם) השונה הוא עניין פוליטי ולא סתם שגגה.

מעבר לכביש רחוב בשם "מדרגות מעלה הדקר" (לא בדיוק רחוב אלא גרם מדרגות עם שלט רחוב) ליד הגשר של הדקר במוזיאון חיל הים (שהוא ע"ש דוד הכהן שעל אודות משפחתו אקדיש פרק שלם) אינני יודע אם מישהו בעירייה שם לב אך ברוממה ישנו כבר רחוב הצוללת דקר. חדי עין ספרו במעלה 69 מדרגות ככמות הנספים באסון הצוללת. המוזר הוא שהמתכננים לא קשרו את המעלה לאח"י דקר ולא היו מודעים למספר הנספים בה. התכנון נעשה לפי התקינה ולא יוחסה חשיבות למספר המדרגות ובכלל כל גרם המדרגות תוכנן ובוצע עוד לפני הבאת גשר הצוללת לכאן.

יום שלישי, 25 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ט)

בפרק הקודם התעמקנו במושבה הגרמנית. כעת נחזור לדרך העצמאות ונפנה ימינה עד רחוב שער פלמר. פרדריק פלמר מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון" היה מתכנן נמל חיפה והרחוב היווה שער לנמל אך עם השנים נסגר. אם נמשיך עם הרחוב פנימה עד הגדר של רכבת ישראל נגיע לכיכר על שם שותפות בוסטון שהיא גוף נדבני. הכיכר חוצה את רחוב קדושי בגדד הנמצא מאחורי רחוב הנמל. הרחוב הזה ורחוב התשעה בנוה יוסף מספרים את אותו סיפור - תלייתם של תשעה יהודים  ב-1969 בגין ריגול לטובת ישראל. לא ברור לי מדוע החליטו לקבוע שני רחובות על שם אותו אירוע שאני די בטוח שרוב רובם של הישראלים אפילו לא מודעים לסיפור הזה. האם היה זה חוסר תשומת לב של ועדה או שמא סיבה אחרת?

נחזור לדרך העצמאות ונשוב באותה דרך. נגיע לתחנת הרכבת מרכז-השמונה. הכיכר נקראת על שם פלומר, אחד הנציבים הבריטיים האהודים על היהודים. שם שיכול מעט לבלבל עם פלמר. חיפה, בדומה לת"א ולירושלים, השאירה את שם הכיכר לאחר קום המדינה. בר"ג החליטו אחרת ושינו את הדרך הנושאת את שמו לז'בוטינסקי. בירושלים נפגשים השניים שוב רח' ז'בוטינסקי מתחיל מכיכר פלומר. פלומר היה מועמד להחליף את אנפורטה (כיום רחוב הנביאים) בישיבת ועד הדר הכרמל ב-25 בספטמבר 33, אך לבסוף נשאר השם כאן. גם הרחבה הזאת (שהיא לא בדיוק כיכר), כמו די קרוב לכאן - על יד סמטת עזה, הייתה תחנה מרכזית של אוטובוסים שנגיע עוד מעט לאחד מגלגוליה.

נמשיך עם הכביש, נחלוף על פני ממגורות דגון. מעט הלאה ומשמאלנו כיכר ע"ש אנטון שמיד, חסיד אומות עולם. אני לא יודע אם בכוונה מיקמו את הכיכר כאן אך בעיניי יש לכך משמעות סימבולית שהיא בפאתי המושבה הגרמנית.

כאן אנו נפרדים מדרך העצמאות ועוברים ל"רכבת" (לפחות ע"פ חלק מהמפות). אנו מתקרבים לשכונת חיפה אל-עתיקה (תחנת הכרמל) הנמצאת אל מעבר לפסי הרכבת. במפות מופיע רחוב המשטרה שהחליף את רחוב הקישלה. לעתים ישנם את שני הרחובות גם יחד. בתב"ע 421 ובמפה משנות ה-30 מוזכרת באזור "שכונת" "חארת אל קישלה".  במציאות לא מצאתי שום שלט המעיד שהמסתובבים באזור נמצאים ברחוב. מעט הלאה, שוב בדרך יפו ליד הדואר, נמצא  רחוב דאהר אל עמר. למעשה זאת סמטה בה מספר מוסכים הקרויה על שם מייסד חיפה החדשה. חוסר הפרופורציה זועק לשמיים. גם כאן לא תמצאו, נכון ליולי 2017, כל שלט המעיד שזהו הרחוב.
אטלס ומדריך חיפה והסביבה בהוצאת יבנה 1984
 אם נמשיך קמעה נגיע לצומת דולפין. זהו בעצם השריד של רחוב שנקרא כך. אם נמשיך ישר נעזוב את דרך יפו ונעבור לדרך ההגנה (למעשה "חתכו" שוב את דרך יפו). כזכור כבר יש בחיפה כיכר על שם הארגון הצבאי המרכזי של הישוב המאורגן. על מה שהתפתח בשל קביעת השם נדון כשנגיע לרח' אצ"ל. אך פנינו ימינה אל שכונת בת-גלים. על יד הצומת עומדת, כפיל לבן, התחנה המרכזית הישנה של חיפה. הרחוב הנכנס לשכונת בת-גלים נקרא חיל-הים שדי ברור מדוע מיקומו כאן. אנו נראה עוד חיל צה"לי בהמשך סיורנו. את סיורנו נסיים הפעם בכיכר צים. פה כבר יש שלטים גדולים. אני מעריך שחברת צים שילמה על"הפיתוח" וזאת הסיבה לשלטים היפים.
 "הברך" של בת-גלים נקראה במפות רבות "ראס אל-כרום" (ראש הכרמים?). נזכר שראינו בפרק על קריית אליעזר ששדרות רוטשילד נקראו גם כן כך.
מפת PEF מ-1880

יום שני, 17 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ז)

מפת הסיור

נחזור לרחוב הבוסתן בתחתית דרך סטלה מאריס. אנו בשוליה של המושבה הגרמנית. ב-1948 מינה ועד הדר הכרמל ועדה מיוחדת בת עשרה חברים שתפקידה להציע שמות עבריים לרחובות. תשאלו ודאי מה פשר "ההשתלטות" של ועד הכרמל על כלל חיפה. ובכן הייתה זאת תקופת מעבר עד הבחירות הרשמיות לעירייה שנערכו בפברואר 51 והוועד ראה עצמו כשליח כל הציבור העברי בחיפה. הוועדה ביקשה לשנות את שמה של המושבה לרחביה שכן "השם המוצע, רחביה, מבטא את רגש הנחמה של עם ישראל שזכה לראות במיגור שלטון העריצים של הגרמנים". מועצת העיר עשתה מה שעושה כל גוף שלטוני כשהוא רוצה למסמס את ההמלצות והקימה ועדה בת איש אחד - דוד הכהן (שעליו ועל משפחתו הענפה אקדיש אולי פרק שלם). שבתי לוי כעס על ועד הכרמל על שהחליט לצאת מגבולות השכונה וכך נשאר השם "המושבה הגרמנית".
המושבה הגרמנית-אמריקאית (שומאכר, אוקטובר 1869)

אם פניינו לכוון רחוב הגפן אזי משמאלנו רחוב יצחק שדה. בימיה הגרמנים של המושבה נקרא הרחוב "פעלד" (שדה בגרמנית) ובמסגרת עיברות שמות הרחובות ורצון לשמור איכשהו על צליל המקור נקבע השם. אנו נראה מספר דוגמאות דומות בהמשך. נמשיך ברחוב הגפן שנקרא על שם הגפנים אשר גידלו הטמפלרים על ההר (vine Straße). לימים הגיעו למסקנה שאין טעם בגידולם ומכרו את השטח (שרק חלקו היה שייך להם) לבהאים. Gartenstraße הפך, כמובן, לרחוב הגנים. במדריכים מסוימים רשום הסבר שגוי על הקשר לגנים הפרסים אך המפות שמתארות את האזור הרבה לפני הקמת הגנים מראות שלא כך הם פני הדברים. מימין רחוב הירוק. שוב רחוב ע"ש של אליהו הנביא שזה כינויו. יש טוענים שזה על שם הירוק שמסביב. בעיניי זהו הסבר מאולץ.
ניתן לדון רבות במודעה אך שימו לב לשם הרחוב

רחוב בית החולים נקרא כעת רחוב מאיר (רוטברג), מפקד ההגנה בחיפה. במפות המושבה הוא מופיע לפעמים כרחוב המזרח(י). מדוע בית חולים? כי שכן בו בית החולים של האחיות הבורומאיות. בראשיתו היה הבניין בי"ס חקלאי אך עד מהרה הפך למכון הרדג להכשרת מדריכי תיירות ומורי דרך. רחוב הרדיג נהפך לרחוב רד"ק.שוב ניסו לעברת תוך שמירת הצליל המקורי.
דבר 25.11.52

ניצב לרחוב הגפן (קרוב לנקודת המשטרה ברחוב) נמצא את "הכרמים" שאת הקשרו אין מה להסביר. משום מה, נכון ליולי 2017, אין שום שלט רחוב ולפחות יש את בי"ס אלכרמה שהוא השם הערבי של הרחוב. הכרם היחיד שנשאר בחיפה הוא כרם פרטי ברחוב נתיב אופקים במה שכונה פעם שיכון הקצינים. אנו נפגוש בשם הזה שוב כשנגיע לאזור מלון דן-כרמל.
עוד בסביבה רחובות הפרסים ואירן (שנקרא במפה מ-1938 Baha) והם עדות לשכונת הפרסים (הבהאים) ששכנה בסמוך למושבה הגרמנית. גם כיום מצויים בו בתי המנהלת של הבהאים וביניהם ביתו של עבאס אפנדי וקבר רעיית נכדו. עבאס החליף במעלה רחוב הפרסים את הרחוב ע"ש האחיות הנזירות בעקבות ביה"ס שקיים ברחוב.
"הרובע הפרסי" במפת בדקר (תחילת המאה ה-20)

כעת נחזור להצטלבות של הגפן עם שדרות בן גוריון.
שדרות בן-גוריון נקראו שדרות הכרמל (או כרמל שטראסה או במפות המושבה מופיע לפעמים Hauptstrasse - רחוב ראשי) עד מותו של דוד בן-גוריון. דיירי שיכון ותיקי ההסתדרות (ברוממה) ביקשו לקרוא לרחוב בשיכונם על שם בן-גוריון עוד בחייו, אך הוא סירב לכך. הבקשה יצאה אל הפועל בסיכומו של דבר אחרי מותו והשכונה קרויה בשמה הרשמי רמות בן גוריון.

הכיכר בהצטלבות נקראת על שם אונסק"ו. זאת בעקבות הכרזת הארגון שהגנים הבהאים הם אתר מורשת עולמי. אחרי החלטת הארגון בהקשר לזיקתו של העם הפלסטיני למערת המכפלה החלו להישמע קולות בחיפה לעשות כמעשה שדרות הציונות, שראינו באחד הפרקים הקודמים, ולבטל את שם הכיכר.
ניצבת לבן-גוריון סמטת הכנסייה. עוד שם ששרד מימיה הטמפלרים של המושבה על הדרך שהובילה לכנסייה שכבר לא קיימת היום. במקור רחוב בילהרץ נקרא על משפחת בילהרץ שלה היו שייכים שלושת הבתים ברחוב. משום מה חשבו שהוא על שם תיאודור בילהרץ מאבחן מחלת הבילהרציה והשאירו את השם. על שלטי הרחוב, סופר על הד"ר הנכבד ולא על המשפחה. כיום, הבינו בעירייה את הטעות והחליפו את השלטים וכעת כתוב שהרחוב הוא על שם פרידיך ביילהארץ, בן העדה הטמפלרית.רחוב הופמן (עוד משפחה מן המושבה הגרמנית) שונה ב-1953 לרחוב מרדכי אנילביץ'. הרמן הפכו לשומאכר (נשארו במושבה..) מאדר (שהיה גנן המושבה) ללוחמי הגיטאות וואגנר לאנגל. כאן מדובר על יואל אנגל בעוד ברמת גולדה ישנו רחוב ע"ש יונה אנגל, מעסקני העיר.
מתוך חוברת רווחה לחייל הבריטי (אוגוסט 1945)
כדי להחזיר מעט עטרה ליושנה החליטו בעירייה לקרוא לאחת הרחבות - "רחבת הטמפלרים".

יום רביעי, 12 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ו)

מפת הסיור
זאב וילנאי, מדריך אי"י תרצ"ה, עמ' 172
בפרק הקודם עצרנו רגע לפני שירדנו בדרך סטלה מאריס. הדרך הייתה כביש האגרה הראשון בחיפה. הנזירים ששלטו בדרך דרשו, בעיקר מהטמפלרים, דמי מעבר. הם בנו לשם כך שני שערים בקצות הדרך ושם גבו את התשלום. השער התחתון מצולם בתמונות רבות אך לגבי העליון מצאתי רק עדויות על כך. האמת שלא ברור מדוע צריכים שני שערים ואי אפשר להסתפק באחד דו-כיווני. בכל מקרה השערים נהרסו בשנות ה-50 של המאה הקודמת כשנושא השימור היה מחוץ לתחום ההתעניינות של מרחיבי הכבישים.
השער בתחתית דרך סטלה מאריס

הקצה התחתון של הדרך מתחבר כיום (פעם זה לא היה כך) עם רחוב הברון הירש ליד רחוב הבוסתן שאליו עוד נחזור. נתינת השם להירש קיצרה את רחוב הגפן המוביל למושבה הגרמנית שבה נדון בפרק הבא. יש תחושה שהנצחתו באה כ"תשלום" על הנצחתו של רוטשילד בהמשך. רוטשילד זה הוא ג'יימס דה רוטשילד בנו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד שעל שמו שדרות הנדיב על רכס הכרמל.עוד במשפחה מונצח גם משה מונטיפיורי שהתחתן עם יהודית כהן, גיסתו של נתן מאיר רוטשילד, דודו של הנדיב הידוע ליד ביה"ח שנקרא, עד לפני שנים אחדות, על שם כל המשפחה.. ניתן לראות שלפני שיום (נתינת שם) רוטשילד נקראה הדרך ראס אל כרום. על הקשר בין ראס אל כרום ורחוב הגפן נדון כשנגיע לבת-גלים.


אם נמשיך עם שדרות רוטשילד נגיע לכיכר יד לבנים (גם כיום ע"פ מדריך רחובות חיפה של אמציה פלד) שרוב החיפאים קוראים לה כיכר לין על שם המרפאה הסמוכה. אמנם כבר יש בחיפה דרך בשם יד לבנים אך משום מה החליטו שגם הכיכר תהיה על שמם. מרפאת לין היא על שמו של ברוך לין, איש ההסתדרות שעל שמו גם בית לין בקיבוץ להבות חביבה. במפה רשמית מ-1954 עדיין נקראה הכיכר על שמו של אליהו. ממול המרפאה נמצאת כיכר מאירהוף, שהיא בעצם מרכז מסחרי, ע"ש יוסף מאירהוף. אולי גם פה היה עניין הנצחת נדיב?
מימין לשמאל: מח' המדידות 54, מח' המדידות 56, מדריך חיפה והסביבה 84

מכאן אנו ממשיכים בין שתי שכונות: קריית אליהו ,על שמו של אליהו הנביא שכבר ראינו באחד הפרקים הקודמים את קישורו לחיפה, וקריית אליעזר. בתחילה הייתה זאת שכונה אחת אך הוחלט להנציח את אליעזר קפלן וכך פוצלו השכונות. רחוב עמל הוא מעט יחודי באזורו. הרחובות מסביבו נקראים צה"ל, ההגנה, ניל"י וכו'. יצחק רפפורט, יו"ר השכונה בשנות ה-50, מספר בספרו של אלי נחמיאס על שכונת קריית אליעזר שכשהשכונה הייתה בחיתוליה התבטא אבא חושי שהארגון היהודי של תעשייני הכובעים בארה"ב מוכן להרים תרומה נאה ובלבד ששם הארגון יונצח איכשהו. התרומה הגיעה בסוף להסתדרות וכך נתקבע שם הרחוב. על פי מסמך שמפרט את הרחובות ששמותיהם שונו בהתאם להחלטת מועצת העיר בשנת 1953 נכתב הרחוב בשם "עמל (אמלגטייטד)" כלומר שם הארגון התורם נקבע בסוגריים. לא מצאתי החלטה אחרת שמצמצמת את השם ומאוד יכול להיות שזהו בעצם שמו עד היום.
עוד מונצח בשכונה מתתיהו הינדס. ככלל בחיפה מאוד אוהבים מנהלי בנקים. אני ספרתי כעשרה כאלו. אנו נרכז את רשימת בעלי המקצוע כבנקאים, רופאים וכו' בפרק מיוחד בעתיד.

יום שני, 3 ביולי 2017

סיור ברחובות בחיפה מבלי לקום מהכורסא (ה)

נחזור לפינת הבנקים והמגינים ונעלה במעלה ההר ברחוב צהיון על שמה של המשפחה שהתגוררה כאן. משמאלנו רחוב התשעים ושלוש. הרחוב נקרא על סיפור שככל הנראה לא אירע על 93 תלמידות יהודיות שהתאבדו על מנת לא להיאנס בידי חיילים גרמנים.
מכתבה האחרון של חיה פלדמאן  מתוך חוברת ה-93
לא רק בחיפה האמינו לסיפור אלא גם בתל-אביב, פתח ותקווה ונתניה ניתן השם לרחובות. בבני ברק בחרו להנציח את הסיפור בגן ה-93 בשכונת זיכרון מאיר.
התשעים ושלוש החליף את "הנזירות". כנראה אף אחד לא מאמין בשם החדש או שאולי זהו שוב מאבק על נרטיב. בכל מקרה כל הבתים ברחוב נושאים את השם נזירות. היחיד שמנסה ליישר קו הוא ביה"ס חיואר לחינוך אלטנרנטיבי שנושא שלט עם שני השמות. גם בוויז הוכנס השם השגוי.
הבניין כבר השתנה מאז הצילום

 שמן של הנזירות לא נעלם והוא השתמר בשמן של המדרגות המובילות לרחוב ראהבת (נזירות בערבית).
מאדאם ג'ירמן שעל שמה היה הרחוב לפני שנקרא רחוב הנזירות הייתה בעלת הבית (שעדין נותר עם רעפים) ששימש יותר מאוחר כקונסוליה האוסטרית בחיפה וכיום בבעלות משפחת כיאט שעל שמה כמובן רחוב כיאט.


בסוף הרחוב נפנה ימינה (אמנם נגד התנועה אך אנו בסיור אז מותר לנו) לרחוב כורי. משפחת ח'ורי (זהו התעתיק המודרני וכבר יש כמה בתים שעל חזיתם מוטבע השם החדש) היא משפחה ממוצא מארוני (שגם ליד כנסייתם יש רחוב על שמם של המרונים).וביתם היה במעלה הרחוב. מכאן הגענו לשדרות הציונות שעל האירוניה של שמות קצוותיה קראנו בפרק קודם. שדרות הציונות היא "דרך ההר" או "רחוב ההר" ובערבית "אלג'בל" (الجبل) שנפרצה על ידי הטמפלרים ממושבתם לשכונת כרמלהיים, כתחליף לדרך סטלה מאריס שנגיע אליה בהמשך. לאחר קום המדינה שונה השם לשדרות או"ם. בעקבות ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות הוסב שם הרחוב כמקומות רבים בארץ.
נעלה בהר לפינת טשרניחובסקי-הנשיא. על הנשיא נדבר באחד הפרקים המאוחרים .בדרך נעבור במקביל לרחובות מוסול ואל בצרה שהם זיכרון לחברת IPC שמשרדיה שכנו בסמוך ברחוב הגפן ולשם החברה שכך קראו לחלק זה של רחוב הגפן. כמו שכבר ראינו עיראק הייתה מאוד נוכחת בימי המנדט בחיפה. עוד בסביבה, ליד הגן הפרסי, רחוב שפרה שכנראה כל בתיו מושכרים או שייכים לבהאים כי כל שלטי הבתים כתובים באנגלית. שאול טשרניחובסקי זכה להנצחה משולשת. הרחוב שלפנינו, שכונת רמת שאול ורחוב שאול בנו"ש. מאחר ונו"ש הייתה שכונה נפרדת מחיפה יש בה מספר רחובות "כפולים" ונדון על כך כשנגיע לדון בשמות רחובות השכונה. ניצב לרחוב טשרניחובסקי נמצא את רחוב זאב. רחוב זאב נקרא בעבר אל-באשיר. הסכימו פרנסי "חיפה האדומה" לקרוא לו על שם זאב ז'בוטינסקי אך רק בשמו הפרטי ורבים אינם יודעים על שם מי הוא נקרא. פרופ' מעוז עזריהו טוען שיש יותר רחובות בארץ ע"ש ז'בוטינסקי מאשר הרצל. אך אין הוא מציין אם בספירתו כלל רחובות כפולים ומשולשים (כמו בחיפה) על שמו של חוזה המדינה כך שאני לא בטוח שהוא צודק בקביעתו זאת. לאחרונה שמו שלט המציין את שמו המלא של ז'בוטינסקי כחלק ממגמה כוללת בעיר.
כל הרכס נקרא בעבר "כרמל צרפתי" על שם המנזר בסטלה מאריס שקיבל את חסות ממשלת צרפת. עם התקדמות הבנייה חולק הרכס לתתי-שכונות. על מנת לשמר את הניחוח הצרפתי וגם בגלל התחממות היחסים של מדינת ישראל עם צרפת עד ימי האמברגו, רבים מרחובות השכונות נקראים ע"ש דמויות צרפתיות כאמיל זולא, דרייפוס, הבסטיליה, כרמיה, מרסיי, פייר קינג ורודן.
סביב אותו צומת תעתיקים שונים בערבית ובאנגלית

יום שבת, 24 ביוני 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ד')


בפרק הקודם עצרנו בכיכר ההגנה (פינת אלנבי - המגינים). עוד רחוב שמתנקז לצומת הוא רחוב שיבת ציון. בתחילה נקרא הרחוב "החדש". כבר נתקלנו בשם הזה כשהיה רחוב אחר - חדש. אין הדבר צריך להפתיע. רחובות רבים נקראו בתחילה על פי תפקודם (ביה"ס, בתי המשפט) או ע"פ שמם של אלו שהתגוררו בהם (חמרה שכבר נתקלנו בו).

מספר הטלפונים 1932


לאחר מכן נקרא הרחוב על גנרל סטאנטון, מושל הצפון.
מקור: אתר גדוד 22




מאחר וזה האחרון היה פחות אהוד על היהודים בחיפה שונה השם לשיבת ציון. כפי שנכתב בפרקים קודמים - שם רחוב הוא לפעמים מאבק על נרטיב. אחת הנגריות ברחוב שומרת על השם הישן.

נמשיך בשדרות המגינים עד רחוב עין-דור. ברחוב שכן ראינוע/קולנוע מפורסם.עד כדי כך מפורסם שמשרד סלומון ליפשיץ. מוסד חיפאי ידוע פרסם את כתובתו על פי מיקום הקולנוע. גם יעקב סלומון, מייסד המשרד, הונצח שנים מאוחר יותר ברחוב על שמו.
באדיבות עו"ד אילן גולדנברג
 המרכז המסחרי החדש המוזכר במכתב לעיל בא להחליף את המרכז המסחרי החדש הקודם שנהפך לישן. עם השנים נבנה גם בהדר מרכז חדש אשר נגיע אליו בהמשך סיורנו.
רחוב הבנקים והרחובות הסמוכים אליו חשבון, פיקדון והנאמנים היוו את המרכז הבנקאי של העיר בימי הבריטים ובשנים הראשונות שלאחר קום המדינה. בין הבנקים היה גם בנק הולנד שבו עבד ראול וולנברג, שעל שמו רחוב ברמת אשכול, שהתגורר ברחוב ארלוזורוב. גם על הבית שבו התגורר וגם על הבית שבו עבד תלויים שלטים המציינים זאת. בנימה אישית: בבנק עבד גם דודי, אשר, וממנו יש לי תצלום נפלא של עובדי הבנק כשהוא ניצב ליד ולנברג. כמובן הוא עוד לא ידע שהאיש הצעיר העומד משמאלו יכנס לספרי ההיסטוריה. בנקים נוספים שפעלו ברחוב היו בנק דרום אפריקה, בנק יפת, בנק ליצוא, הבנק לסחר חוץ (כיום הבנק הבינלאומי), בנק קופת אחווה, בנק איגוד, בנק כללי. בקצה הרחוב שכן עד 2017 בנק מרכנתיל שמקורו בבנק חיפאי. לפני מספר שנים פורסם שוועדת השמות רוצה להוסיף שמות לסימטאות השונות בתוך המתחם עם שמות כעו"ש. בינתיים עוד לא התקבלה החלטה. במתחם שם רחוב אחד חריג - רחוב שרה. בניגוד למה שנטען במספר ספרים שם הרחוב (על פי זכרונות שבתי לוי) נקרא על שם אמין שרה. ב-1931 נודע לפרנסי חיפה העברית שהשטח בין רחוב יפו לרחוב אלנבי (גן "אינשירוטק" = גן התענוגות) והנמצא בידי יורשי סלים חורי מושכן לאמין שרה מסוריה בשל חובות. היהודים ביקשו לקנות את השטח תמורת 53000 לירות פלישטינאיות. נקבע שהסכום יחולק לשנתיים. אך היהודים לא הצליחו לשלם את התשלומים במועדם, ואמין שרה הסכים לפרוס את התשלומים. לאות הוקרה נקרא הרחוב על שמו, ולימים היה "רחוב ליליינבלום החיפאי". הסברה שהשם נקבע על שם שרה אמין שיסדה אכסניה בחיפה ב-1837 שגוייה. אגב, ליליינבלום הונצח ברחוב מל"ל.

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יא)

מפת הסיור בפרק הקודם סיימנו באזור הרכבל-מוזיאון חיל הים. כעת נחזור ברחוב העלייה עד ל שדרות בת גלים . זהו רחוב ע"ש השכונה. יש כמה כ...