יום רביעי, 18 באוקטובר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (טו)

מפת הסיור
אחרי שחפרנו בנבכי משפחת הכהן נשוב לסיורנו אל המקום שבו הפסקנו - צומת מוריה צפרירים. נפנה לצפרירים עד כיכר היינריך היינה בתחילה נקראה הכיכר שכונת בן ציון על שם מרדכי בן ציון ממייסדי השכונה. אין זה נדיר שקראו כך למבנן ונגיע בהמשך הפרקים גם ל"שכונת מושלי". אני מזכיר שגם בפרקים הראשונים ראינו שרחובות וכיכרות נקראו אחרי בעליהן. אחרי הקמת מגדל המים (הוא לא בדיוק הראשון והרוצים להרחיב יוכלו לקרוא את מאמרו של צבי שטראוכר בעיתון העמותה לתולדות חיפה), שונה שם הכיכר לכיכר המגדל. הרחובות הסמוכים גם הם קשורים כהמעיין והמים. הנצחתו של היינריך היינה על אף שהתנצר לא הייתה מקובלת בזמנו על חלק מהציבור. דבר המזכיר את הנצחת ד'יזראלי שמופיע באחד מפרקי אחוזה. גם כאן העדיפו בת"א להנציחו, בפאתי יפו, בשם ספרו "הרבי מבכרך" ורק הרבה יותר מאוחר נקרא רחוב ממש על שמו.
הצופה, 23 במרץ 1956
המגדל תוכנן ע"י יוחנן רטנר, עמנואל ילן (וילנסקי) ומהנדס המבנים ד"ר נוימן. ע"ש רטנר רחוב ביזראליה, ע"ש אביו של ילן רחוב וילנסקי בהדר וגיסו לשעבר הונצח במוזיאון שטקליס. הגן במרכז הכיכר נקרא ע"ש שמואל הכהן, מראשי המתיישבים בכרמל מרכזי ויו"ר אגודת המים.

נרד לכוון רחוב לוטוס. במפת תיירים מ-1957 מופיע הרחוב בשם צאלים. לא מצאתי שום סימוכין נוסף לכך. נפנה ימינה ונגיע עד כיכר מינה בן צבי שהנצחתה כאן קשורה למרכז "כרמל - המרכז הבינלאומי להכשרה ע"ש גולדה מאיר" הסמוך (ברח' פינסקי 12) שהקימה. גולדה מאיר גם מונצחת בשכונה שלמה וברחוב בשכונה. מעניין שהיא הונצחה ע"פ שמה הפרטי בניגוד לשאר ראשי הממשלה: בן-גוריון (שכונה, שדרות ובי"ס), אשכול (שכונה), אלון (שכונה, רחוב ובי"ס. כן, אלון היה רוה"מ למשך שלושה שבועות), בגין (שכונה), רבין (קריית הממשלה) ופרס (שכונה). אולי כי רצו להדגיש את נשיותה.
לפנינו רחוב קלר. ישנה אגדה אורבנית ששמעתי גם ממדריכי טיולים שכשהחליטו על שינוי השמות הלועזיים חשבו שהרחוב נקרא על שם הלן קלר ולכן לא הוחלף. אין לסיפור הזה שום רגליים. ידוע ידעו בדיוק מיהו פרידריך קלר. בישיבת ועדת השמות ב-11 בנובמבר 1953 הועלה הרעיון להוסיף לשמו של הרחוב את השם הלן וכך לשנות את זכר קלר ("מלך הכרמל"), איש המושבה הגרמנית, שדחף לבניית שכונת הנופש כרמלהיים להנצחתה של הלן קלר. ככלל ניטש ויכוח בין הרוצים למחוק את זכרם של הטמפלרים לבין החושבים שחלקם אכן קידם את חיפה מבלי להיות אנטישמים. אחד מאלו שצידדו בקו ההשארה היה ד"ר אליהו אורבך, שבעצמו הונצח שנים מאוחר יותר בסביוני הכרמל (או סביוני דניה בשמם הפרסומי), שכתב מכתב על כך להארץ. את סמטת קלר כבר שינו לרחוב התור.
מכתב להארץ מאזרח 23 ביולי 1951 עמ' 2
 נפנה שמאלה לרחוב קדימה על שמה של אגודת סטודנטים יהודים שנוסדה בווינה ב-1882. יחודה של האגודה שהרצל, שביה"ס הסמוך נקרא ע"ש, היה חבר בה. התושבים ברחוב התנגדו מאוד לשינוי השם, אך הדבר לא עזר להם.
מעריב, 17 במרץ 1963
ברחוב אביב (כיום קדימה) 16 התגוררה משפחת ד"ר יצחק איצקוביטש שבנתה תחילה את ביתה ברחוב ארלוזורוב ועם ההפצצות האיטלקיות על חיפה במהלך מלחמת העולם השנייה עלתה לכרמל. ע"ש הד"ר רחוב (יותר נכון מדרגות) בנו"ש ליד "מעון לרופא" שאותו יזם. בהמשך הרחוב נמצא רחוב כבירים שהוא כמובן עברות לכבאביר.
נשוב מעט במעלה הרחוב ונפנה לרחוב הלילך. במפות התכנון של העירייה נקרא הרחוב לעיתים רחוב "התירוש" ע"ש אלכסנדר תירוש שהיה בעל הקרקע. בתב"א מ-1941 מופיע השם roseway כלומר הרחוב היה חלק מרחוב הוורדים של היום.

לימים קוצר שם הרחוב והוא נקרא כעת "הלילך".
היסטוריית הרחובות על הבית בפינת הלילך-קדימה

נמשיך בשביל הקטן הממשיך מהלילך לרחוב מרגוע שהוחלף בפינסקי (עוד בחייו), בתקופה שלהיות סופר נחשב עדיין כבוד. חברי מפ"ם התנגדו להחלפה כי הסופר "פרסם דברי השמצה נגד הקיבוץ המאוחד".
על המשמר, 20 במאי 1952
מאחר ופינסקי דומה לפינסקר בנו"ש. דיירי רחוב פינסקי התלוננו בפני נציב תלונות הציבור של עיריית חיפה ב-1974 וזה ביקש את התערבות הוועדה למתן שמות. בישיבה שכונסה ב-30 באוקטובר 1974 הוחלט שעל שלטי הרחוב ירשם השם דוד באותיות גדולות ואילו השם פינסקי ירשם באותיות קטנות. זה כמובן מתנגש עם שאר הדודים בעיר (נווה דוד, כיכר דוד).
רחוב מקביל נקרא שדרות הצבי. רבים מוותיקי העיר קראו לרחוב "רחוב האהבה" אולי בשל העצים אולי בשל דברים אחרים שקרו בו. לענ"ד הקשר האטימולוגי הוא מהמילה הערבית ג'זאל (שגם על שמו רחוב בחוף שמן) שתרגומה הוא צבי או אהבה. המילה חדרה גם לאנגלית ולגרמנית והצבי הוא משל לאהבה בשפות רבות. בשדרות הצבי 10 התגורר דניאל פריץ, מנהל נוסף של בי"ח הדסה/בני ציון שהונצח בשם רחוב (ביזראליה). בשדרות הצבי 12 התגוררו יונה ואגון ויס. יונה היא בתו של ד"ר איצקוביטש שהוזכר בהקשר רחוב קדימה.
נמשיך לשדרות יצחק ע"ש יצחק גולדברג הידוע בשם "הנדיב הלא-ידוע". הוא כל-כך לא ידוע כנראה שבאחד מלקסיקוני רחובות חיפה נרשם - "ללא הסבר". דרך אגב ע"ש עורך אותו לקסיקון - אליעזר בונה - רחוב במפרץ חיפה. בכל מקרה גולדברג רכש את מתחם קלר ובנה במקום אחד המבנים בית ע"ש אשתו רחל. בתם, יהודית-לוּדָה, נישאה ליעקב קליבנוב שגם ע"ש רחוב ביזראליה.
לקסיקון רחובות חיפה 1980
פרופ' יוסי בן ארצי מספר בסיפרו "להפוך מדבר לכרמל" את השתלשלות מכירת המגרש שהיום בנוי עליו שד' יצחק 10 מידי חיים ווייצמן (שע"ש שני רחובות בחיפה) לזיגפריד גליקסמן, מנהל מפעל "שמן", שחשוב לעניינינו כי בנו התחתן עם בתו של יעקב מושלי שהוזכר לעיל ושע"ש רחוב במפרץ חיפה.
בסוף שדרות יצחק נפנה ימינה ל"הצופים", תנועת הנוער המובילה, ומשם עד כיכר מילה ברנר שעל קשרי המשפחה שלו ניתן לקרוא בפרק הקודם.

יום שישי, 6 באוקטובר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יד)

נשוב לכיכר ספר או כיכר קריית ספר. השם, כמובן, נובע משם הרחוב הניצב לשדרות מוריה. שמה הרשמי של הכיכר הוא כיכר דוד הכהן שהיה איש מרכזי בחיפה של טרום קום מדינת ישראל ואחריה היה ח"כ  ויו"ר ועדת חוץ וביטחון. ביתו היה בשדרות הנדיב הסמוך. על המזרקה במרכז הכיכר מופיע שמו של סנדר בלייכר. לא מצאתי שום אישוש שבדין ניתן השם האחרון (זה לא אומר שאין), אז אולי החליטה החברה הקבלנית להנציח את עצמה.
עוד רחוב "הנכנס" לכיכר הוא רחוב איילון. לא להתבלבל עם רחוב האלון בכרמל מערבי או רחוב יגאל אלון ברמת אלון.
דוד הכהן הוא בסיס למפת קשרים משפחתיים של רחובות חיפה. ניתן לפטור את העניין כ"משחק נחמד" בגנאלוגיה  אך ניתן להתייחס אל העניין גם כתופעה של אליטות שמנציחות את עצמן או יש שיגידו מתחתנות עם עצמן.
התמונה המוצגת כאן הוקטנה מאוד בשל מגבלות המדיום של הבלוג. אך ניתן להבחין בה בנקודות אדומות וכחולות. האדומות מייצגות שמות רחובות ואילו הכחולות מייצגות מקומות אחרים כגון מבנים, גנים וכיוצ"ב.
על מנת להקל על הקוראים הוספתי את מפת הקשרים בכתוב. כל שם המודגש הוא אישיות המונצחת בחיפה (לרוב כרחוב)
ליחצו על המפה ע"מ לקבל תמונה גדולה יותר (או הורידו למחשב והגדילו)
  • כאמור כיכר ע"ש דוד הכהן.
  • רחובות על שם שתים משלוש נשותיו: רות הכהן וברכה חבס הכהן.
  • פבזנר  היה נשוי לבתו של אחד העם, לאה לבית גינצברג. אחותו של פבזנר, שפרה, נישאה למרדכי בן הלל הכהן (אביו של דוד) ולזוג נולדו ארבעה בנים (ביניהם דוד) ושלוש בנות.
  • בתם השנייה של מרדכי ושפרה הכהן, רוזה, התחתנה עם שלמה בנו של אחד העם. כך שיש לנו קשר כפול.
  • בתם השלישית של הכהן, חנה, הייתה נשואה לרופין (נישואיו השניים).
  • עוד קשר בין הרופינים להכהן: בתו של רופין (משולמית אשתו הראשונה שהייתה גם בת אחות אביו של רופין), רות, נישאה לדב פלד. בתם שולמית (שולה) נישאה ליחזקאל (חזי) - בנו של דוד הכהן.
  • בתם של הרופינים, כרמלה, נישאה ליגאל ידין.
  • נחום שימקין, שצויין כבר באחד הפרקים הקודמים, נשא בשנית את ד"ר אסתר קראוזה-גינצברג, אחותו של אחד העם.
  • בעלה הראשון של ד"ר שימקין היה אפרים קראוזה שאחיו אליהו  נשא את חיה, אחותו של חנקין שעל שמו שני רחובות בחיפה.
  • משפחת וילבושביץ שרבים מבניה התגוררו בחיפה מונצחים ברחוב גדליהו, נחום וילבוש (שהוא אמנם באזור שמן אך גם זאת חיפה) וגן מניה שוחט. אשתו של נחום, שושנה, הייתה בתו של ישראל פיינברג שגיסו היה חנקין (אשתו אולגה לבית פיינברג). בת נוספת, צילה, נישאה לזאב שוהם.
  • בן דודה של צילה, איתן בלקינד (בן שמשון בלקינד) נשא את נחמה לובמן מראשון לציון. בת דודה של נחמה, מיכל, נישאה לשלמה בנו של מל"ל.
  • לבן דודו של מל"ל, מנחם מנדל בקר, נולדה ציפורה זייד שמונצחת בחיפה ובקריית חיים מונצח בעלה, אלכסנדר זייד.
  • אחיה של אולגה חנקין, שמשון בלקינד נשא את פנינה, בתו של אהרן מרדכי פריימן. לגיסתו של אחיה, שמואל, צילה ולבעלה משה סמילנסקי (לו היו אלו הנישואים הראשונים) נולדה שפרה אשר נישאה לעמיהוד גור, בנו של יהודה גור.
  • אח של עמיהוד אסף נשא את דבורה, בתם של פינה (פאני) ובוריס רבינוביץ. הוא סוחר גדול ביפו שיחד עם אחיו, יצחק, בנו בית כלבו גדול. אחותם, אסתר, הייתה אשתו של ליאון שטיין שע"ש רחוב במפרץ וקברו נמצא בבית העלמין הישן בדרך יפו ומצבתו המקורית והמיוחדת נעלמה עם השנים ובמקומה הוקמה אחרת ע"י פועליו.
  • בנו של הרברט סמואל, אדווין, היה נשוי להדסה, אחותו של עמיהוד, והזוג התגורר תקופת מה ברחוב יפה נוף 25. הרברט סמואל, שעל שמו כאמור באחד הפרקים הקודמים, שכונת אחוזה (וגם בעצם כיכר חורב) היה נשוי לביאטריס פרנקלין שאחותה, רות, הייתה נשואה לקיש שנגיע לרחוב על שמו בעוד מספר פרקים. נורמן בנטוויץ' היה נשוי להלן, אחיינתו של סמואל (מצד אשתו). בנוטוויץ הוא אחיה של תלמה ילין אשתו של אליעזר ילין בנו של דוד ילין, שעל שמו בית ספר יסודי במרכז הכרמל, ושל יוסף שהתחתן עם בתו של ד"ר הלל יפה, שרה, שעל שמו מדרגות בהדר בין רחוב ירושלים לרחוב הרצל. כן זה מסובך. משפחות זה דבר מסובך (חכו בסוף זה עוד יותר מסתבך). יצחק גולדברג היה מראשוני המשתכנים בכרמל מרכזי. בתו יהודית נישאה ליעקב קליבנוב. אשתו של גולדנברג, רחל, הייתה בתו של בן דודו של יחיאל מיכל פינס. בתו של פינס, איטה, הייתה אשתו של דוד ילין. פינס נשא לאישה את בתם של חנה ושמריהו לוריא שהיה רב במוהילב. חנה היא בתו של הלל ריבלין ממשפחת ריבלין.
  • עוד קשר בין הלל יפה ליצחק גולדברג הוא דרך אשתו של הלל יפה, רבקה (לבית גליקשטיין), אחותה אשתר שהייתה נשואה לחיים מרגליות קלווריסקי, בתם שהייתה נשואה לאליהו אחיינו של גולדברג ובנו של דוב גולדברג.
  • בן אחר של הלל יפה, ד"ר יעקב יפה, התחתן עם חנה, בתו של שבתי לוי .
  • הלל ריבלין הוא אביו של משה מגיד ריבלין. נכדתו של ריבלין (מבתו רבקה) הייתה אשתו השנייה של שמואל סלנט. מכאן (->בנימין סלנט->צבי הירש->יוסף->אפרים->) נגיע לאריאלה. אריאלה היא אמו של יואב קיש ואשתו הראשונה של מיכאל (מייק) קיש בנו של פרדריק קיש (שכבר הוזכר קודם לכן).
  • גם שמואל טשרנוביץ קשור לריבלינים (הקשר הוא די מסועף וניתן למצוא אותו באתר משפחת ריבלין). אחיינתו (מצד אמה ואהרון אברהם קבק), בת שבע, נישאה לבנימין, בנו של יצחק גרינבוים שע"ש רחוב בדניה.
  • שרה היא אחותו של דוד ילין. שרה נישאה ליוסף מני, נכדו של אליהו מני. דודתו הייתה רוזה לוי שבתה, מלכה, הייתה אשתו של נחמן סלומון, בן חיים סלומון ונכד של יואל משה סלומון. אחיו של נחמן סלומון הוא עו"ד יעקב סלומון.
  • דודתו של דוד ילין, חוה, נישאה ליהודה בלומנפלד. לבלומנפלד (ולאישה אחרת פינה - בתו של ישראל ב"ק) נולד משה חיים ולו נולדה יהודית שנישאה לאהרן ירושלמי אחיו של אליעזר ירושלמי שע"ש רחוב בנווה יוסף.
  • עוד ממשפחת ריבלין היא לאורה ריבלין שהייתה נשואה לעודד קוטלר שבתורו היה נשוי לתרצה אתר, בתו של נתן אלתרמן שעל שמו רחוב ברמת בגין.
  • בתו של ישראל קסל (מרחוב בהדר שעוד נגיע אליו), לאה, הייתה נשואה לבנו של משה גוטל לוין שמצידו היה נשוי לציפורה בתו של יואל משה סלומון.
  • עמינדב, בן נוסף של לוין, נשא את יהודית (ששמה מתנוסס על גדר ביתה ברחוב אלחנן). גיסתה של יהודית, מירי, הייתה אחותו של בנציון נתניהו אביו של יונתן שעל שמו רחוב מבצע יונתן. דודתו של יונתן (מצד אמו) נישאה למשה מכנס שאחיינו הוא ידין מכנס. גיסו של ידין צבי דינשטיין שהיה נשוי לאיה, בתו של רופין. וכך יש לנו קשר יותר ישיר.
  • נכדתו של סלומון, מיכל, הייתה נשואה לנחום חת. אחותו של חת, שולמית רופאת ילדים במקצועה (1891‏-1976), הייתה נשואה לדוד בר-רב-האי. נינו של יואל משה סלומון, בנו של יצחק אלשטיין, ממיסדי טבע, התחתן עם לילי ממשפחת בונשטיין מזיכרון; אחיו של רוזנפלד (שעליו דיברנו באחד מפרקי בת גלים) התחתן עם פנינה, דודתה של לילי.
  • בתם של מיכל ונחום חת, עדנה גבריאלי, נישאה לארנן. ארנן הוא בנו של נחום גבריאלי, בן הרוקח שאול -בנימין גבריאלוביץ, בן אריה-לייב. בתו של אריה, שרה-מיכל, נישאה לספקטור (שעל שמו כיכר באחוזה) ואלחנן הוא דודו שנגיע אליו כשנדבר על מרכז הכרמל. בתו של ספקטור, שושנה, נישאה לשלום יובל, בנו של ברוך טולצ'ינסקי ממייסדי תל אביב שעקרו לחיפה עם גירוש תל אביב. על שם טולצ'ינסקי רחוב בכרמליה. (ניתן להגיע לגבריאלי גם דרך דיסקין)
  • נכדה נוספת של יואל משה סלומון, דבורה, נישאה ליחיאל מנדלבוים (בנו של שמחה מנדלבוים). אחותו רחל נישאה לרפאל קוק אחיו של הרא"ה שעל שמו שדרות בקרית שמואל. מרדכי גימפל יפה היה אח-סבתו (אם אביו) של הרא"ה. נכדו של יפה הוא אריה לייב יפה שהונצח ברחוב על שמו בקרית חיים. אחייניתו, בתו של אחיו בצלאל הייתה נשואה לאליעזר וינשל אחיו של אברהם וינשל.
  • בנו של רפאל קוק, שלמה, התחתן עם יהודית, בתו דב כ"ץ. אח סבו של כ"ץ הוא זכריה מנדל כ"ץ שבנו הוא הרב הנזיר. בתו, צפיה הייתה אשתו של שלמה גורן שע"ש רחוב בקריית שמואל.
  • שושנה רזיאל, אשתו של דוד רזיאל היא עוד צאצאית למשפחת ריבלין. עוד קישור פתלתל הוא דרך בתו של הרא"ה, בתיה מרים, שנישאה לשלום נתן רענן. אחותו של שלום, פנינה, נישאה לאברהם אלקנה כהנא שפירא, בנו של שלמה שהיה דודה של שושנה (מצד אחותו - חנה מרים שפיצר).
  • כעת סיבוך אמיתי: אלונה נכדתם של מניה וישראל שוחט התחתנה עם אריק איינשטיין. שתי בנותיה התחתנו עם בניו של אורי זוהר שהיה נשוי עם בתה של חנה רובינא, שעל שמה רחוב, אילנה.
  • עוד סיבוך: רובינא הייתה נשואה ארבע פעמים. בעלה השני, גורין ויסמן, היה בן דודו של אבינועם הורביץ. הורוביץ היה נשוי לפנינה, בתו של זלמן דוד ליבונטין שעל שמו רחוב בהדר.
  • אם כבר ממשיכים בסיבוך: אחיו של אבינועם הורביץ, אמנון, היה נשוי לרבקה, בתו של מרדכי אזרחי. אחייניתו של אזרחי, יהודית, הייתה גיסתו (מצד אחיו יחיאל, אביו של עזר ויצמן) של חיים ויצמן, שעל שמו שני רחובות.
  • לחיבור שרשרת: יהודית היא אחותו של גרו גרא שהיה גיסו של יוסף ויץ. נשותיהם יהודית ורחומה היו אחיות (בנות יצחק זאב אלטשולר). יוסף ויץ הוא אחיינו של משה סמילנסקי (שכבר הזכרנו) מצד אביו זאב סמילנסקי.
  • בנו של יוסף ויץ, רענן ויץ היה נשוי (בנישואים ראשונים) לשולמית לסקוב שנישאה אחרי קום המדינה לחיים לסקוב שעל שמו רחוב ברמת גולדה.
  • שולמית לסקוב היא בתו של משה לייב לוין, בנו של פרץ חן. לבן אחר של חן, אברהם אהרן, יש בן בשם מאיר שמחה שבתו חנה נישאה לישראל נח קפלן שע"ש רחוב רינ"ה בקריית אליהו.
  • משפחת משה דיין, שהכביש על שמו אמנם נמצא במפרץ אך נחשב חיפאי, ומשפחת ויצמן קשורים דרך ראומה ויצמן ואחותה רות דיין. אחותו של חיים ווייצמן, גיטה הייתה נשואה לטוביה דוניה, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל. בתם מיכל התחתנה עם מילה ברנר.
  • אחיינתו של דיין, נורית, נישאה למוקי בצר שנקרא ע"ש של משה, דודו, מנספי הארינפורה שעל הטעות בשם הרחוב של שמם דנו כבר קודם. דוד שני היה מחיילי הבריגדה היהודית של שמה רחוב החי"ל הסמוך.
  • בתו של דוד הכהן, עדה, נישאה לאהרן ידלין. בן דודו של אהרן, אשר היה חתנו של אליהו גולומב מנישואיו (הראשונים) לדליה. גיסו של גולומב היה משה שרת (שאמנם הרחוב שעל שמו נמצא בקריית חיים - אבל לשם סגירת המעגל נזכירו כאן). בשל שרת יש לנו את הקשר לדב הוז עקב נישואיו לרבקה, אחותו של שרת. כלומר שלושה מארבעת הגיסים שהיו חברים עוד כשהיו תלמידי גימנסיה הרצליה מונצחים בחיפה. ד"א פנינה ליבונטין, המזוכרת לעיל, גם למדה באותו מחזור כמו הגיסים.
  • אחיו של דוד הכהן, שמואל, היה מראשוני המתיישבים על ההר (גר בדרך הים 23). לאחר מותו כונסה ישיבה ב-18 ביוני 1947 של ועדת העירייה שבה היה חבר גם אחיו, דוד, והוחלט לקרוא רחוב על שמו. כעבור שנה (ב-28 ביוני 1948) הוחלט לקרוא לגן שליד מלון בן ציון על שמו והוא ניתן לעירייה על ידי זלמן וייט (אחד השותפים במלון).
  • למשפחת שרת יש לצרף גם את יהודה בורלא שע"ש רחוב ברמות רמז. בתו של בורלא, צוריה, התחתנה עם נמרוד בנה של תרצה קטינקא (הגננת הראשונה בת"א ואשתו של ברוך קטינקא) שהיא בת דודה של ברוך קטינסקי שהוא הדוד של משה שרת (דרך אשתו, טובה-גיטל).
  • הגיס של תרצה טנאי, יהושע ברנדשטטר (שאחת מנשותיו הייתה רחל קטינקא) היה בן דוד של יוסף זינגר שע"ש כיכר ברחוב קלר.
  • "קרוב משפחה" נוסף הוא חסן שוקרי. אשתו השלישית של הכהן, צפורה ארבל, חברה קרובה של אשתו השנייה הייתה נשואה לבנו של שוקרי, סוהיל. על שמו של חסן שוקרי שני רחובות. אולי זה המקום לומר שלהכהן ולשוקרי היו יחסי עבודה חבריים מצוינים. חותנו של שוקרי היה חליל פאשה שעל שם חמאמו נקרא רחוב חמאם אל פאשה. בישיבת מועצת העירייה שהתקיימה ב-14 בספטמבר לאחר רצח אברהים אל-ח'ליל, גיסו של שוקרי, הציע דוד הכהן לשנות את שמו של הרחוב שנקרא על שם אביו ולקרוא לו על שמו, ההצעה אושרה בישיבה אבל מעולם לא מומשה.

  • עוד חיבור: לסבה של צפורה מנשה מאירוביץ נכד נוסף, יגאל מאירוביץ, שנשא את רינה, נכדתו של זלמן דוד ליבונטין (אביה הוא אליהו).
  • משפחת אהרנסון קשורה למשפחת פיינברג לעיל על יד אירוסיהם (לכאורה) של רבקה ואבשלום. זה הדבר הטרוויאלי, אך "קשר אמיתי" הוא דרך צפורה ארבל ודודתה חסידה בקר שגיסתה, הדסה, הייתה אחיינתו של צבי אהרונסון. אם כן צפורה ארבל לא רק קישרה בין יהודים וערבים אלא גם בין משפחות פיינברג ואהרונסון. ניתן להגיע גם דרך ציפורה זייד שמשה אחיה הוא האבא של אבשלום, בעלה של, הדסה, בתם של ניסן רוטמן וטובה גלברג שאחותה, שרה, הייתה נשואה לצבי אהרונסון.
  • ציפורה ארבל מחברת לכאן את יהודה אתין (שעל שמו גם נחלת יהודה בעבר) בעל הבית של בית חולים הדסה בהדר. החיבור הוא כך: דודה של צפורה, אברהם מאירוביץ, נשא לאישה את דבורה שהייתה גיסתו של בן ציון מאירי (דרך אחותה רבקה). מאירי היה בן אחותו (אסנה גיטל) של אתין.
  • עוד חיבור אפשרי הוא דרך יהודית ויצמן שאמה, בתיה קרישבסקי היא דודתה (דרך אחותה בילה גיטל) של חסידה בקר המוזכרת לעיל.
  • אם רוצים לסגור עוד מעגלים אז: יוסי ידין היה נשוי לחנה מרון שהייתה נשואה גם ליצחק ישר שקודם היה נשוי לרמה סמסונוב. מכאן אפשר להגיע ליחיעם ויץ בעלה הראשון (ואז יש לנו קשר לויץ מקודם) ולמשפחת סמסונוב שבתם רוחמה הייתה נשואה לצבי אחיינו של אפרים פישל אהרונסון ומכאן שוב לצפורה ארבל.
  • חותנו של זלמן ארן (שע"ש רחוב בק"ח מערבית), נחום הימן (מבתו אביבה) הוא אחיינו של אברהם הימן. חותנו של אברהם (מבתו אהובה) הוא עמנואל בקר שגיסתו חסידה שהוזכרה לעיל.
  • דב הוז הוא אח סבתה של יולי תמיר. אשתו השנייה של בעלה הראשון של תמיר (לוני רפאלי) היא ליאורה עופר שדודה הוא סמי עופר שהאצטדיון החדש נקרא על שמו.
  • מנשה מאירוביץ היה נשוי לשתי אחיות, פאני - אמה של צפורה ארבל ומרים. מרים היא אמו של עזרא שהתחתן עם שרה, בתה של צפורה ברד. צפורה זאת הייתה אחותו של אלחנן אברומוביץ שבתו, שושנה, התחתנה עם יוסף רפפורט. יוסף הוא בנה של תמרה, אחותו של שמעון וינברג. שמעון הוא אביה של ד"ר חנה סנה, אשתו של משה סנה שע"ש רחוב בדניה.
  • עוד אח של אלחנן וצפורה הוא מרדכי. בנו נחמיה התחתן עם חנה אחותה של לאה שהתחתנה עם נתן בנו של ד"ר אליאס כהן. אחייניתו רבקה (בת ישראל) התחתנה עם מרדכי, אחיו של יעקב כספי שהוזכר בבת גלים.
  • נכדתו של דיין, רחל (בתה של יעל דיין), נשואה לישי שריד. שריד הוא נכדו של בן ציון ורבין (דרך בתו דורית). סבתו של ורבין הייתה אחותו של אריה לוין.
  • אריה לוין (שע"ש רחוב בק"ש) נשא את צפורה חנה, נכדתו של חיים יעקב שפירא ונינתו של אריה לייב שפירא. בנו של לייב שפירא הוא רפאל שפירא שהיה נשוי לשתי בנותיו של הנצי"ב, רשא ודריזל.
  • נכדתו של לוין (מבנו של שמחה שלמה לוין) נישאה לאוריאל סופר, בן נינו של חת"ם סופר, אברהם סופר. על "תנועת" שם הרחוב כבר דיברנו באחד הפרקים הראשונים.
  • הנצי"ב ובנו מאיר בר-אילן (מאשתו השנייה) בקריית שמואל (עד כמה שזה ישמע מוזר גם היא בחיפה).
  • גיסו של הנצי"ב, חיים לייב שחור ממיר, הוא אביו של שאול קוסובסקי-שחור שהוא אביה של ליפשה, אמו של זלמן זאב שחור שהוא בתורו אביה של פנינה, אשתו של יעקב הרצוג בנו של הרב הרצוג שדנו בו קודם.
  • הרב הרצוג נשא את שרה, אחותו של דוד הילמן. דוד נשא את חנה, נכדתו של אליעזר שמחה רבינוביץ ואחייניתו של בנימין דיסקין. בנימין נקרא על שמו של בנימין דיסקין שבנו משה יהושע דיסקין התחתן עם שרה-סוניה. זאת האחרונה התחתנה שוב עם מיכאל הלפרן, אביו של ירמיהו הלפרן שעליו דיברנו בפרק על עין-הים.
  • נכדה אחרת של רבינוביץ, תמר, נישאה לברוך בנו של שמריהו לוין שנדון בו כשנגיע לפרק העוסק בסביבות הטכניון.
  • ניתן לחבר את רבינוביץ גם דרך יצחק מוולוז'ין שבתו ריינה בתיה התחתנה עם הנצי"ב (שבבנו מאשתו השנייה כבר עסקנו) ובת אחרת, חוה, אמה של שרה-גיטל, אשתו של רבינוביץ.
  • חת"ם סופר הוא חתנו של רעק"א. הרמן שטרוק, היה נינו של רבי אברהם איגר בנו הבכור של רעק"א. חתנו של שלמה זלמן נתנזון (שהוזכר באחד הפרקים הראשונים), אברהם, הוא קרוב משפחה של אשת שטרוק.
  • בתו של החת"ם סופר, גיטל, הייתה אמו של עקיבא קורניצר, אביה של שרה, אשתו של מנחם שניאורסון, נכדו של הצמח צדק. נכדו של מנחם הוא מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד. אשתו של שניארסון, חיה מושקא שניאורסון, מונצחת בקריית שמואל. הצמח צדק הוא נכדו של שניאור זלמן מלאדי. על שמו של מלאדי קרוי רחוב בעל התניא בקריית שמואל. הרבי מלובביץ הוא גם נכדו של אברהם דוד לבוט. נכד אחר של לבוט (ואפילו קרוי על שמו) הוא אברהם שלונסקי שעל שמו רחוב בדניה ב'.
  • מצד אחד נתן גשטטנר הוא בן חימשו של החתם סופר (->שמואל->יעקב->שלמה->בתו->נתן) ומצד שני צאצא של מאיר איזנשטט. בן חימשו של האחרון (->מיכאל->צבי->אלימלך-<מאיר משה) הוא יהושע ברזילי שע"ש רחוב ברזילי בהדר.
  • הרבי מלובביץ קשור בקשרי משפחה גם לאשתו של אחד העם (הרוצה להבין זאת שיקרא על כך ב"ספר הצאצאים" של בעל התניא). גם מישאל חשין קשור אליו וכך יש עוד קשר למשפחת ריבלין (שוב ניתן למצוא את הקשר באתר המשפחה). מישאל נשא את רות חשין, בתם של מלכה ונחמן סלומון (ראו לעיל).
  • נכדת נכד הצמח צדק, וירה פנינה, נישאה לפואה גרינשפון. אחיו של פואה הוא הרצל גרינשפון (שעל שמו רחוב במפרץ חיפה). אחות אחרת של פואה, יונה, נישאה ליצחק בן יעקב. בתם ,שיה, נישאה ליוחאי בן-נון (שע"ש רחוב על יד הים).
  • אחיו של מרדכי בן הלל הכהן הוא סבו של יצחק רבין שעל שמו אמנם אין רחוב אך כך נקראת קריית הממשלה. הדוד של יצחק רבין היה נשוי לדודה של יצחק קול. הנכדה של האח של משה קול נשואה לנכד של הדוד של מוטה גור שעל שמו הגשר ליד צומת קריית אתא. כן גם הגשר הזה הוא בתחומי חיפה (פרטים מלאים בוויקיגניה).
  • עוד קשר בין הוויצמנים לרבין הולך כך: אחותה של לאה רבין, אביבה, נישאה לאברהם יפה. יפה הוא בנם של חיים ומרים שהם אחים של דב ואסתר יפה בהתאמה. בנם הוא אברהם יפה בעלה של מיכל בתם של ראומה ועזר ויצמן.
  • בתו של האדמו"ר האמצעי - ביילא אשת יקותיאל זלמן (וולס), בן יוסף שלום בונם חתן רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שע"ש רחוב בק"ש.
  • ברוך ממז'יבוז' קשור בקשרי משפחה ללוי יצחק מברדיצ'ב. הוא גם נכדו של הבעל שם טוב שע"ש רחוב בהדר.
  • אברהם יהושע השל הוא גם צאצאו של הבעל שם טוב. מי שרוצה לדעת את הקשר יפנה להערה בערך על השל בוויקיפדיה בעברית שקישור ניתן לה בראשית המשפט.
  • ברוך הגר נישא לצפורה נינתו של פנחס מקוריץ. נכדתו של האחרון הייתה נשואה לרבי אהרן מסלחוב, חימשו (נכד נכדו) של הבעש"ט שבו דנו כבר.
  • אהבת שלום היה שם ספרו של מנחם מנדל מקוסוב אבי סבו של ברוך הגר. בן נינו הוא ישראל הגר שכינויו אהבת ישראל. עוד במשפחה אליעזר ניסן הורוביץ שעל שמו נתיב אליעזר; הורביץ הוא חותנו, בזיווג שני, של ברוך הגר (בנו של אהבת ישראל) האדמו"ר מסערט ויז'ניץ שהונצח, כאמור, על ידי ספרו, כמו גם בנו משה שהונצח גם הוא על שם ספרו. עוד במשפחה חיים הגר מקוסוב, האדמו"ר השני בשושלת קוסוב-ויז'ניץ, שעל שם ספרו, תורת חיים, משעול. בקיצור בשכונת ויזניץ' שינו את הרחובות לטובת הנצחת בני משפחת האדמו"רים.
  • הצמח צדיק, שע"ש מעלות היורדות ברחוב גאולה מול רחוב יהושע קניאל, לשכונת ויזניץ', הוא אביו של ברוך הגר.
  • אמו של ברוך הגר, מרים, הייתה בתו של ישראל פרידמן מרוז'ין. נכדו של האחרון, חיים מאיר יחיאל שפירא, היה סבם של ש. שלום (שע"ש בית הסופר בנווה שאנן) ושל יצחק שפירא שע"ש כיכר.
  • צאצא אחר של "הרוז'ינר" הוא דוד פרידמן (->שלום יוסף->יצחק פרידמן (בוהוש)->דוד->שלום יוסף פרידמן (שפיקוב)->דוד) שע"ש רחוב בק"ש.
  • משה חיים לאו היה חתנו של ישראל הגר ובן דודו של אברהם שפירא (האדמו"ר מטלוסט). נינתו, שלהבת חסדיאל נישאה (והתגרשה) ליאיר חסדיאל שהוא בתורו נכדו של משה בליטנטל שע"ש רחוב ברמת אלמוגי.
  • זלמן שזר זכה לרחוב על שמו ברוממה. שז"ר היה דוד של שמואל תמיר בשל רעייתו רחל. גיסתו של תמיר, עליזה גרינברג הייתה אשתו של אורי צבי גרינברג שהונצח ברמת בגין. סבר-רבא של גינצבורג הוא אורי מסטרליסק שהיה גיסו של מנחם מנדל מקוסוב.

יום שבת, 16 בספטמבר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יג)

מפת הסיור
נשוב למה שקרוי כיכר חורב, או יש אפילו מכנים מרכז חורב - אולי כמשקל נגד למרכז הכרמל. רבים לא יודעים אבל שמה הרשמי של כיכר חורב הוא כיכר הרברט סמואל. אפילו היה שלט קטן על בניין בכיכר (בצידה המערבי) אך כשפתחו חנות ספרים בבניין בעל-החנות הוריד את השלט לצורך התקנת גגון ולא החזירו אלא תלה אותו בחנותו בקומה למטה. אולי כי היסטוריה היא לא תרבות כמו ספרים ומכשירי כתיבה.
השלט שהוזז
ישנה אגדה אורבנית שאפילו כתובה בכמה ספרים שסמואל, הנציב הבריטי הראשון בא"י, רצה להיבחר לבית הלורדים, אך לשם כך היה צריך להיות קודם כל לורד. לכן הפך עצמו לויקונט סמואל מהר הכרמל ואף נתן לאחוזתו את שמו. סיפור נחמד אך מבחינת זמנים זה לא ממש מדוייק. אגודת המתיישבים נקראה כך כבר ברומניה. ד"ר אלי נחמיאס ורון שפיגל בספרם "הר הכרמל - ראשך עליך ככרמל, קורותיה של ההתיישבות בכרמל" מציינים שעל פי החלטת ועד השכונה בפה אחד אחרי  דיון כלשהו בבית הלורדים שם סמואל "לכלך" על הציונים הוחלט שהשכונה לא תקרא על שמו אלא סתם שמואל או סתם אחוזה
ממילון עברי של יהודה גור
ליד מאפיית אריאל, על אותו צד של הצומת היו שני שלטים עם תעתיק לאנגלית שונה של פיק"א. פעם ב-K ופעם ב-C. כמובן ש-C הוא השם הנכון של הארגון. בינתיים הורידו את השלט השגוי (אולי בגלל שהוא מהסוג הישן)

הרחוב ע"ש ד'יזראלי נקרא בפי תושביו רחוב הפרות על שם שלוש הרפתות שהיו בו כשהשכונה הייתה התיישבות חקלאית. תעתיק השם הוא כנראה בעייה קשה. לעיתים הוא נכתב עם גרש ולעיתים בלי. לעיתים עם ז' ולעיתים עם ש'. על גבי שלט תחנת האוטובוס הגדילו לעשות והוסיפו ע'. ביפו הונצח ד'יזראלי בעזרת שמו העברי של ספרו "טַנְקְרֶד" (בתרגום יהודה לוין), "נס לגויים", כי לא רצו להנציח יהודי מומר (יותר מאוחר התרצו וקראו רחוב ע"ש). בחיפה הונצחו מומרים נוספים כשפינוזה והיינריך היינה, דבר שהיה למורת רוחם של הדתיים. בת"א, העיר הלכאורה חילונית כיום, נמנעו מכך ונדון בכך שוב כשנגיע לכיכר היינריך היינה באחד הפרקים הבאים.

נמשיך ברחוב חורב. כמו שראינו בפרקים הראשונים נקראו לעיתים הרחובות ע"ש תפקודם או ע"ש בעלי הקרקע/הדיירים. כך קרה עם שדרות סיני שנקראו בתחילה רחוב בית הספר (זכרון יוסף) ורחוב תל מאנה - רחוב אריזונה ע"ש מועדון (שהיה קודם צור וגל) שפעל בו וכיום שוכן בו בי"ס (אולפנה) לבנות דתיות. אמנם מנהלו הראשון של בי"ס זכרון יוסף נקרא יוסף סגל אך שם ביה"ס נקרא אחר יוסף גצלר, יהודי רומני שתרם את הכסף לבנייתו. בחוברת 70 שנה לאחוזה שכתב וערך אדם דביר מצוטט החוזה עם גצלר ובו כתוב במפורש: "שם ביה"ס יהיה לעולם ע"ש שרה חיה ויוסף גצלר מיאסי",  ולכן לא ברור לי מדוע מתעקש אתר ביה"ס על הנצחת סגל בדיעבד.

אנו נמשיך ברחוב חורב עד פינת מאפו. אם נפנה שמאלה ונרד במאפו עד פינת תל-מאנה נגיע לכיכר בני אחוזה. כאן ישנו מצבור שלם של רחובות עם שמות בראשי תיבות: תאד"ל (תנועת אשה דתית-לאומית), מיכ"ל (מיכה יוסף לֶבֶּנזון) ורנ"ק (נחמן קרוכמל). גם אביו של מיכ"ל הונצח בשם העט שלו שמורכב מראשי תיבות - אד"ם הכהן.
מפרוטוקול האגודה להספקת מים
 הבית הסיעודי בתוך בית ההורים של מרכז עולי מרכז אירופה ברחוב מאפו נקרא ע"ש ברוך טולצ'ינסקי, ממייסדי ת"א, שהגיע לחיפה בעת גירוש יהודי ת"א, הקים את הראינוע הראשון בחיפה, קולוסיאום, ברח' אלנבי והונצח גם בשביל קטן בכרמליה. נחזור לחורב, נפנה שמאלה, הדרך מתחלפת למוריה. נחלוף על כיכר דוד הכהן (קריית ספר) שבה נדון בפרק משלה ונגיע לקולנוע מוריה. כאן נפנה ימינה לכיכר ספקטור (אולי שם מתאים יותר היה רחוב). בנו של  טולצ'ינסקי, שלום, התחתן עם שושנה בתו של אברהם אהרון ספקטור, הרוקח היהודי הראשון בחיפה, "מוכתר הכרמל", שהונצח בכיכר ליד הכניסה לקולנוע מוריה. שני המחותנים היו חברי "האגודה ההדדית להספקת מים על הכרמל" ובקולנוע מוריה היו משרדי האגודה שהייתה מאוד חשובה בזמנו. פעם היה שלט על משרדי הוועד בבניין הקולנוע. היום השלט כל-כך דהוי שבלתי ניתן לקרוא אותו.
בכיכר נמצאת אנדרטה לבני הכרמל שהוקמה ע"ח האגודה להספקת מים על הכרמל וועד הר הכרמל. חלק מהמונצחים חופפים לאנדרטה בכיכר בני אחוזה. אולי על מנת להדגיש את חילוניותה של האנדרטה מצוטט בה משפט של אוריאל אופק: "ואתם לא הרביתם לשאול". בין המונצחים נכדו של טולצ'ינסקי, יובל. בעקבות נפילתו שינתה המשפחה את שמה ליובל.

"עוטף" את כיכר ספקטור רחוב זרובבל. לידו מדרגות זרובבל. אלו שני רחובות שונים לגמרי עם מספור לכ"א מהם.
הארץ- 8.9.1932
במדריך רחובות חיפה של פלד אמנם כתוב ששדרות מוריה נקראו כך החל מ-1958 אך לפנינו מודעה מעיתון "המודיע" אשר מראה שהשם כבר היה ידוע בשנות ה-40. מצורף גם גזיר מפה מ-37 שגם שם מופיע השם מוריה.
המשקיף 1.12.1943
מוריה כבר ב-37
צומת הרחובות שמשון-מוריה-צפרירים-רחל-מרגלית נקרא לעיתים כיכר/צומת מוריה. רבים לא שמים לב לשני דברים הנמצאים בצומת. גינה קטנה ע"ש משה רופא - מזכיר העיר ויד ליהודי גליציה.
הודעה לעיתונות המסבירה את יד ליהודי גליציה
הזמנה לטקס גילוי הלוט


יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יב)

מפת הסיור
 בפרק הקודם סיימנו ברחוב פרויד. אנו כעת על סיפה של כיכר חורב (שם לא מחייב), אך לפני שנכנס אליה בפרק הבא  נפנה ימינה. אנו נעים לאורך רחוב חורב. זהו רחוב כשמו השני של הר סיני. ע"ש אותו הר גם שדרות סיני המסתעפות מרחוב חורב בתחילתו. רחוב גבעת דאונס נקבע כי כאן היה ביתה (השני) של ליידי דאונס, גיסתו של אלנבי, שכבר ראינו שע"ש שני רחובות, אלנבי ומגידו (שנדון בו שוב כשנגיע למרכז הכרמל). למעשה כל תת-השכונה נקראת אחרי ליידי דאונס. פרופ' נורית קליאוט מציינת, בעיתון אריאל (גליון 100), שדאונס נכללת ברשימת שמות בריטיים שוועדת השמות החליטה להשאיר על כנם מהיותם פרו-ציוניים. אמירה קהת, בספרה המצויין על אחוזה ("תיירת בעירי"), מספרת שהליידי קנתה את השטח ב-1937 אולי עבור בתה, אליזבט. בכל מקרה היא התגוררה בו אחרי מות בעלה. חגי סגל בספרו על קרוב משפחתו, ידידיה סגל, כותב שהבית היה "ארמון קטן מוקף חומה נמוכה". ידידיה נקרא כך מאחר והיה הילד הראשון באחוזה וכך לתקופה מסוימת נקראה אגודת בעלי הקרקעות. מי שרוצה לחפש אחר הבית (מס' 21) יתאכזב כי הוא נהרס ובנו תחתיו בניין חדש. מהבניין הישן נשאר עמוד של חנייה למזכרת. ידידיה סגל הונצח בגן על שמו בין רחובות יותם ואהוד.

בהמשך רחוב אידר נמצא את רחוב נחום שימקין. מעניין שעם כל חשיבותו של ד"ר שימקין, רופא עיניים והמנהל הראשון של בית החולים העברי (לימים בני ציון), לטעמי חשיבותה של אשתו, אסתר, לא נופלת ממנו. היא הייתה הרופאה העבריה הראשונה בחיפה ולא ברור לי מדוע נפקד מקומה. את אחיה, אחד העם, הנציחו בהדר, שם גם היה ביתם.

בהצטלבות עם ליונל ווטסון מתחילה דרך אבא חושי. ווטסון, ניו-זילנדי במקור שבא לחיפה כפקיד בריטי, היה מהנדס העיר חיפה שהתחתן עם מזכירתו היהודית ונשאר בעיר גם אחרי עלייתו של אבא חושי לשלטון ש"הזיז" אותו מתפקידו. אני מוצא בזה מעין השלמה היסטורית ששניהם "שכנים" לנצח. אך אף על פי כן אני מוצא פגם באי-הנצחתו של אדולף רדינג, ארכיטקט העיר, שעזב את משרתו בנסיבות דומות. גם הוא היה נשוי ליהודיה והם עלו לארץ בתקופת השלטון הנאצי.

דרך אבא חושי החליפה את דרך דליה.שנקראה כך עד 1969 מהטעם הפשוט שהיא הובילה לדלית אל-כרמל. כמו שראינו בפרקים קודמים, למשל עם הנצחת הלח"י, שיום (מתן שם) לרחוב כולל גם אלמנטים של מיקום, חשיבות ואורך.

משמאלנו בית בירם, ע"ש מקים ביה"ס הריאלי העברי שהונצח גם ברחוב בהמשך. מעט משפחה: ע"ש בנו של בירם, אהרן, הפנימיה הצבאית שליד הריאלי. רחוב הרופא נקרא על שם ד"ר תיאודור זלוציסטי שהיה גיסו של בירם. אשתו חולדה (לבית טומשבסק) הייתה אחותה של אשתו של בירם, חוה.
גברת זלוציסטי הייתה מהנשים הבודדות שהשתתפו בקונגרס הציוני הראשון. אחותו הצעירה של בירם הייתה ד"ר אסתר-שרה (אלזה) בירם-בודנהיימר‏ גברת בודנהיימר ובעלה בנו בית מרגוע גדול באחוזה (סנטוריום כרמל -  כיום חלק מבית אבות "משען" עם השלט הענק מדי).מול ביתו של בירם. הם אמנם התגרשו מאוחר יותר אך בתים קשה יותר להזיז.

רבים חושבים ששכונה דניה נקרא ע"ש רחוב דניה והוא בתורו, כשם רחובות אחרים בשכונה, ע"ש ממלכת דניה, אך לא כך הדבר. דניה (כיום "דניה סיבוס") ע"ש דני וירון פדרמן, הייתה חברת הבניה שבנתה את השכונה ששמה הרשמי הוא הוד הכרמל.
כותרת תוכניות השכונה החדשה
ביולי 1975 הוחלט לקרוא לרחוב בדניה על שם שארית הפליטה. דיירי הרחוב המועטים התנגדו ואף הציעו לשנות לצביה לובטקין, אך היועץ המשפטי לעירייה קבע שאין לתושבים זכות התנגדות ושם הרחוב נשאר כך עד היום. לובטקין הונצחה,לבסוף, יחד עם בעלה, יצחק, ברחוב "צביה ויצחק" באזור הספורטן.

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יא)

מפת הסיור
נשוב לדרך ההגנה וננוע לכוון חוף הכרמל. מצד שמאל שכונת עין-הים. שמה הערבי לפני קום המדינה היה "ואדי ג'מאל". מאחר וכבר ראינו ששם רחוב/שכונה הוא גם עניין פוליטי, אזי ניתן להבחין בתופעה בשנים האחרונות של חזרה לשם המקורי ע"י תושביה הערבים של השכונה (כולל בשם קבוצת הפייסבוק של תושבי השכונה). עם עיברות השמות החלו להינתן שמות הקשורים בים/ספינות: התורן (לא להתבלבל עם רח' התור בכרמל), ההגה וכיוצ"ב. אח"כ הונצחו אישים וביניהם ירמיהו הלפרן, איש בית"ר וממייסדי הימאות העברית (נשארו איכשהו בים).

נמשיך לכוון "צומת מקסים". זהו שמו הלא-רשמי של הצומת. לא מצאתי שלצומת יש בכלל שם רשמי, אז היא נקראת אחר המסעדה בתחנת הדלק הסמוכה. אנו בהצטלבות של ההגנה עם האצ"ל. אחרי שנקבע שמה של דרך ההגנה בשנות ה-70 "התמרמרו" יוצאי המחתרות האחרות. כתוצאה מכך "נגזרה" דרך הים וניתן השם לרחוב לטובת אצ"ל. תחילתו של רחוב האצ"ל הוא בכיכר חיל-הרפואה. כמו שנוכחנו באחד הפרקים יש בחיפה כמה רחובות ע"ש חילות בצה"ל. מיקום הכיכר הוא, כמובן, ליד בי"ח 10 ומכאן גם מיקומו של הרחוב ע"ש שמחה הולצברג "אבי הפצועים".
יורם בר-גל במאמר שהופיע ב"אופקים בגיאוגרפיה" (גליון 33-34) מתאר את תהליך שיום (מתן שם) רחוב לח"י. בישיבת ועדת השמות ב-13 בספטמבר 1979 הוחלט למקמו במפרץ חיפה. בישיבה הבאה ב-25 באוקטובר התנגדו נציגי הימין למיקום מאחר ו"הרחוב מזוהם ומוקף מחסנים ומוסכים". בישיבה הבאה שהתקיימה כשנה מאוחר יותר (6 באוקטובר 1980) טענו נציגי המערך כי המיקום אינו כה גרוע ולראייה הרחוב ע"ש מרדכי מקלף הסמוך. יתרה מכך "ברחוב יעברו אלפי פועלים וידעו על לח"י". לא מתקבלת החלטה ובישיבה הבאה שנערכת שנה אח"כ (ב-16 בספטמבר 1981) התקבלה ההחלטה להנציח את מחתרת לח"י ברחוב מתחת לטכניון בואכה נשר.

משמאלנו נווה דוד שנקראה תחילה שכונת מחנה דוד (או מעברת דוד), על שם סרן דוד קזשטכר, סמג"ד גדוד 22 שנפל בבית התעשייה באפריל 48. בזמן קמפ דיוויד (=מחנה דוד) הילכה בדיחה בחיפה על השכונה ומקריות השם. יותר מאוחר שונה שם השכונה לנווה דוד. דוד נוסף הונצח בכיכר דוד בנו"ש שנקראת על שם דוד גולקו, בנו של גדליהו גולקו, מראשוני נווה שאנן ומחלק המים בשכונה החדשה. דוד נרצח במאורעות 1936. אלו מקרים לא שכיחים כי באופן עקרוני אין מנציחים, בחיפה, בעזרת רחובות את שמות חללי צה"ל/מחתרות כבודדים. בנווה דוד רוב הרחובות הם ע"ש מלכי ישראל ורבי יהודה הנשיא (נגמרו המלכים?). זאת כתוצאה מהחלטה לנסות לתת שמות בעלי אותו אפיון לרחובות בשכונה מסויימת. החלטה שברוב השכונות נפרצה בשל הרצון להנציח אישים. במקרה של נווה דוד אין להתבלבל בין רחוב המלך שאול ורחוב שאול שאותו הזכרנו בפרק על כרמל-צרפתי.

נעפיל קמעה לרמת הנשיא הוא שמה המסחרי של מעין שכונה שהיא בעצם חלק מנווה דוד. בעבר נקראה השכונה (כשהיו שני בתים ברחוב שונית) רמת חביב ע"ש בעל השטח. רמת הנשיא אולי על שום רחוב יהודה הנשיא הסמוך. בכל מקרה ועדת השמות קבעה שכיכר סמוכה תקרא חביב כיאט. גם ראש העיר טוען שזהו אינו שמה הרשמי של השכונה אלא שם שיווקי. משהו בדומה לדניה והוד-הכרמל שנדון בה באחד הפרקים הקרובים.

נמשיך עם דרך ההגנה שמסתיימת בערך באזור בתי הקברות שם נמצא את י"א הספורטאים. בחיפה יש גם את  רחוב הספורט. מאחר ואנו באזור בתי קברות אז די בטוח שאף דוור לא יתבלבל. פעם, כאמור בפרק על בת-גלים, היה גם סיפורט. במקביל אלינו רחוב דוד אלעזר שע"ש גם חוף דדו. חוף נוסף הוא חוף זמיר - עברות של כפר סמיר. מעניין איך מחליטים אילו רמטכ"לים מנציחים ואילו לא. כנראה שלצ'רה היו יח"צ לא טובים כי את כל השאר עד מוטה גור הנציחו (זה לא רק אופייני לחיפה). נפנה לכביש 4. מימין רחוב מאיר זורע שמתחבר עם יוחאי בן נון. שניהם ילידי חיפה, בוגרי הריאלי וחברי קיבוץ מעגן מיכאל. קיבוץ שאחת מקבוצות מייסדיו הייתה "קבוצת הצופים א'" - בוגרי שבט "משוטטי בכרמל", שבט הצופים הראשון בחיפה ובא"י. זורע היה ממייסדי הקיבוץ ובן-נון הצטרף מאוחר יותר. שניהם הגיעו לדרגת אלוף בצה"ל ובן-נון הקים את המכון לחקר ימים ואגמים שעל שמו גם המבנה בחוף שיקמונה.
נעקוף את מת"ם ממערב ונגיע לרחוב נחום חת שעל שמו גם מרכז מכבי ברחוב ביכורים. אחרי ההצטלבות עם כביש 4 נגיע לרחוב ע"ש אברהם ופנחס רוטנברג. מיקומו של הרחוב והרחוב הניצב, נתיב אור, אינו מפתיע שכן הם סובבים את משרדי חברת חשמל לישראל. פנחס רוטנברג ביקש אומנם בצוואתו שלא להנציחו, אז בחיפה (ובעוד מקומות בארץ) מנציחים אותו יחד עם אחיו וכך לא בדיוק עוברים על ציוויו.
מימינינו שכונת נאות פרס. שם שניתן לשכונה עוד בחייו. פרופ' יוסי בן-ארצי שעמד בראש ועדת השמות גרס שיש לתת שם לשכונה "כמה שיותר מהר" על מנת שלא יקרה מה שקרה עם שכונת "רמת הנשיא". זה לא מקרה נדיר שנותנים, בחיפה, שמות רחובות על שם אנשים שעדיין חיים. כך קרה עם שבתי לוי, חיים (וייצמן), מנחם (אוסישקין), פינסקי והרברט סמואל.

נעבור לקרבת קניון חיפה. רוב החיפאים קוראים לרחוב הנמתח מאחוזה בשם "פרויד". חלקם עוד זוכרים שהחלק התחתון נקרא משה פלימן שעל שמו גם בית החולים ובי"ס עירוני ה'. מיעוטם יודעים שאמצע הדרך נקראת ע"ש אברהם וינשל, מייסד המקומון הראשון בארץ, "הצפון", עורך עיתון הירדן ואזרח כבוד של העיר. אביו, זאב וינשל, היה רופא ומייסד ביה"ח "תמנעה" ברחוב חורב 7, מוסד שטיפל בילדים חולי שחפת.
משפחת וינשל - קרולינה וזאב וינשל, זינה ואברהם וינשל
הצפון - המקומון הראשון בארץ שיצא לאור בחיפה
משמאלנו רמת אשכול ע"ש לוי אשכול, ראש הממשלה. אשתו השנייה, אלישבע קפלן, הונצחה בקריית חיים (שגם היא, מסיבות פוליטיות, שייכת לחיפה). ראינו שכיום מה שמכונה רחוב פרויד הוא למעשה שלושה רחובות אבל במפה מ-1958 מוזכר השם "שילה" כהמשכו של רחוב פרויד. היום פרויד כבר מכסה גם את הרחוב הזה.

כשקבעו את שמות הרחובות באחוזה, ביקש ליונל ווטסון, מהנדס העיר שע"ש רחוב ברמת בגין, את ד"ר אילזה גרץ, התושבת הראשונה של רחוב פרויד לקבוע שם לרחוב. ד"ר גרץ הייתה פסיכואנליטיקאית יונגיאנית, אך מאחר שיונג לא אהד יהודים, היא הציעה לקרוא לרחוב בשם המורה היהודי שלה פרויד.
גרץ הייתה אשתו של מרדכי (לואי) טיטלמן מאנשי השומר (שעל שם הארגון רחוב בהדר). אחיה של גרץ היה היינץ גרץ, שע"ש רחוב בחוף שמן, מבעלי מ. דיזנגוף ושות'. ההסכם בין שותפי החברה היה שכל נפטר יוריש את מניותיו לשאר השותפים. היינץ היה האחרון בחיים ולכן בעל החברה. האחיין של ד"ר גרץ (בנו של היינץ), אדן, היה מעורב בפרשה שעוררה הד תקשורתי רב בישראל ובעולם, כאשר השתלט על ספינה במימי ארצות הברית ואיים להטביע אותה על אנשיה, אם אביו לא יתמנה לשר התחבורה של מדינת ישראל. כנראה בעזרת כסף הושתקה הפרשה המוזרה.

עדכון: מצאתי שגררו את י"א הספורטאים לכביש העליון של רמות פרס.

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (טו)

מפת הסיור אחרי שחפרנו בנבכי משפחת הכהן נשוב לסיורנו אל המקום שבו הפסקנו - צומת מוריה צפרירים. נפנה לצפרירים עד כיכר היינריך היינה בתחי...