סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (יא)

מפת הסיור

נשוב לדרך ההגנה וננוע לכוון חוף הכרמל. מצד שמאל שכונת עין-הים. שמה הערבי לפני קום המדינה היה "ואדי ג'מאל". מאחר וכבר ראינו ששם רחוב/שכונה הוא גם עניין פוליטי, אזי ניתן להבחין בתופעה בשנים האחרונות של חזרה לשם המקורי ע"י תושביה הערבים של השכונה (כולל בשם קבוצת הפייסבוק של תושבי השכונה).

מיכל ירון, חיפה - מחוברים לחיפאים, 5 באפריל 2018

העירייה החליטה "לקחת צד" בוויכוח ולבחור בשני השמות. לאחר מכן חזרה בה.

ע"פ ספרו (המצויין) של ד"ר כמיל סארי, "עין הים - ואדי ג'מאל, סיפורה של שכונה קסומה בחיפה", הוחלפו רחובות אל אח'טל, ג'ריר ואל-פרדזק (משוררים מהמאה השמינית) בשמות הקשורים בים/ספינות: "העוגן", "ההגה" ו"התורן" (לא להתבלבל עם רח' התור בכרמל) בהתאמה. אח"כ הונצחו אישים וביניהם ירמיהו הלפרן, איש בית"ר וממייסדי הימאות העברית (נשארו איכשהו בים).

איור מספרו של ד"ר כמיל סארי

מפקד לח"י (ללא הא הידיעה) היה אברהם שטרן שכינויו היה "יאיר". יאיר שטרן הוא בנו.

נמשיך לכוון "צומת מקסים". זהו שמו הלא-רשמי של הצומת. לא מצאתי שלצומת יש בכלל שם רשמי, אז הוא נקרא אחר המסעדה בתחנת הדלק הסמוכה. אנו בהצטלבות של ההגנה עם האצ"ל. אחרי שנקבע שמה של דרך ההגנה בשנות ה-70 "התמרמרו" יוצאי המחתרות האחרות. כתוצאה מכך "נגזרה" דרך הים וניתן השם לרחוב לטובת אצ"ל. תחילתו של רחוב האצ"ל הוא בכיכר חיל-הרפואה. כמו שנוכחנו באחד הפרקים הקודמים יש בחיפה כמה רחובות ע"ש חילות בצה"ל. מיקום הכיכר הוא, כמובן, ליד בי"ח 10 ומכאן גם מיקומו של הרחוב ע"ש שמחה הולצברג "אבי הפצועים".

מעריב, 16 ביולי 1974. מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית

במאמר שהופיע ב"אופקים בגיאוגרפיה" (גליון 34-33) מתאר יורם בר-גל את תהליך שיום (מתן שם) רחוב לח"י. בישיבת ועדת השמות ב-13 בספטמבר 1979 הוחלט למקמו במפרץ חיפה. בישיבה הבאה ב-25 באוקטובר התנגדו נציגי הימין למיקום מאחר ו"הרחוב מזוהם ומוקף מחסנים ומוסכים". בישיבה הבאה שהתקיימה כשנה מאוחר יותר (6 באוקטובר 1980) טענו נציגי המערך כי המיקום אינו כה גרוע ולראייה הרחוב ע"ש מרדכי מקלף הסמוך. יתרה מכך "ברחוב יעברו אלפי פועלים וידעו על לח"י". לא מתקבלת החלטה ובישיבה הבאה שנערכת שנה אח"כ (ב-16 בספטמבר 1981) התקבלה ההחלטה להנציח את מחתרת לח"י ברחוב מתחת לטכניון בואכה נשר.

משמאלנו נווה דוד שנקראה תחילה שכונת מחנה דוד (או מעברת דוד), על שם סרן דוד קזשטכר, סמג"ד 22 שנפל בבית התעשייה באפריל 48. בזמן ועידת קמפ דיוויד (=מחנה דוד) הילכה בדיחה בחיפה על השכונה ומקריות השם. יותר מאוחר שונה שם השכונה לנווה דוד. דוד נוסף הונצח בכיכר דוד בנו"ש שנקראת על שם דוד גולקו, בנו של גדליהו גולקו, מראשוני נווה שאנן ומחלק המים בשכונה החדשה. דוד נרצח במאורעות 1936. אלו מקרים לא שכיחים כי באופן עקרוני אין מנציחים, בחיפה, בעזרת רחובות את שמות חללי צה"ל/מחתרות כבודדים.
בנווה דוד רוב הרחובות הם ע"ש מלכי ישראל ורבי יהודה הנשיא (נגמרו המלכים?). זאת כתוצאה מהחלטה לנסות לתת שמות בעלי אותו אפיון לרחובות בשכונה מסויימת. החלטה שברוב השכונות נפרצה בשל הרצון להנציח אישים. במקרה של נווה דוד אין להתבלבל בין רחוב המלך שאול ורחוב שאול שאותו הזכרנו בפרק על כרמל-צרפתי.

נעפיל קמעה לרמת הנשיא שהוא שמה המסחרי של מעין שכונה שהיא בעצם חלק מנווה דוד. בעבר נקראה השכונה (כשהיו שני בתים ברחוב שונית) רמת חביב ע"ש בעל השטח. רמת הנשיא אולי על שום רחוב יהודה הנשיא הסמוך. בכל מקרה ועדת השמות קבעה שכיכר סמוכה תקרא חביב כיאט. גם ראש העיר טוען שזהו אינו שזהו שמה הרשמי של השכונה אלא שם שיווקי. משהו בדומה לדניה והוד-הכרמל שנדון בה באחד הפרקים הקרובים.

נמשיך עם דרך ההגנה שמסתיימת בערך באזור בתי הקברות שם היה רחוב ע"ש י"א הספורטאים שנגרר אח"כ לכביש העליון של נאות פרס. בחיפה יש גם את רחוב הספורט. פעם, כאמור בפרק על בת-גלים, היה גם סיפורט.
במקביל אלינו רחוב דוד אלעזר שעל שמו גם חוף דדו. חוף נוסף הוא חוף זמיר - עברות של כפר סמיר. מעניין איך מחליטים אילו רמטכ"לים מנציחים ואילו לא. כנראה שלצ'רה היו יחסי ציבור לא טובים כי את כל השאר עד מוטה גור הנציחו (זה לא רק אופייני לחיפה).
נפנה לכביש 4. מימין רחוב מאיר זורע שמתחבר עם יוחאי בן נון. שניהם חברי קיבוץ מעגן מיכאל. קיבוץ שאחת מקבוצות מייסדיו הייתה "קבוצת הצופים א'" - בוגרי שבט "משוטטי בכרמל", שבט הצופים הראשון בחיפה ובא"י. זורע היה ממייסדי הקיבוץ ובן-נון הצטרף מאוחר יותר. שניהם הגיעו לדרגת אלוף בצה"ל ובן-נון הקים את המכון לחקר ימים ואגמים שעל שמו גם המבנה בחוף שיקמונה.
נעקוף את מת"ם ממערב ונגיע לרחוב נחום חת שעל שמו גם מרכז מכבי ברחוב ביכורים.
אחרי ההצטלבות עם כביש 4 נגיע לרחוב ע"ש אברהם ופנחס רוטנברג. מיקומו של הרחוב והרחוב הניצב, נתיב אור, אינו מפתיע שכן הם סובבים את משרדי חברת חשמל לישראל. זאת בדומה לרחוב (ושכונת) החשמל בשכונה שנקראת היום נווה פז (לא להתבלבל עם רחוב סעדיה פז בשכונת שער העלייה הסמוכה). פנחס רוטנברג ביקש אומנם בצוואתו שלא להנציחו, אז בחיפה (ובעוד מקומות בארץ) מנציחים אותו יחד עם אחיו וכך לא בדיוק עוברים על ציוויו.
מימינינו שכונת נאות פרס. שם שניתן לשכונה עוד בחייו. פרופ' יוסי בן-ארצי שעמד בראש ועדת השמות גרס שיש לתת שם לשכונה "כמה שיותר מהר" על מנת שלא יקרה מה שקרה עם שכונת "רמת הנשיא". אין זה מקרה נדיר שנותנים, בחיפה, שמות לרחובות על שם אנשים שעדיין חיים. כך קרה עם שבתי לוי, חיים (ווייצמן), מנחם (אוסישקין), פינסקי והרברט סמואל.
בשכונת נאות פרס הוחלט שלרחובות יקראו ע"ש נשיאים. כך הונצחו אפרים קציר ועזר ויצמן. אפילו ואצלב האוול, הנשיא הצ'כי, הונצח אך יצחק נבון לא הונצח באף מקום בחיפה.

נעבור לקרבת קניון חיפה. רוב החיפאים קוראים לרחוב הנמתח מאחוזה בשם "פרויד". חלקם עוד זוכרים שהחלק התחתון נקרא משה פלימן, ראש העירייה לשעבר, שעל שמו גם בית החולים ובי"ס עירוני ה'. מיעוטם יודעים שאמצע הדרך נקראת ע"ש אברהם וינשל, מייסד המקומון הראשון בארץ, "הצפון", עורך עיתון הירדן ואזרח כבוד של העיר. אביו, זאב וינשל, היה רופא ומייסד ביה"ח "תמנעה" ברחוב חורב 7, מוסד שטיפל בילדים חולי שחפת.

הצפון - המקומון הראשון בארץ שיצא לאור בחיפה

"עיתון חד-פעמי"

נעלה לכוון אחוזה. משמאלנו רמת אשכול ע"ש לוי אשכול, ראש הממשלה. אשתו השנייה, אלישבע קפלן, הונצחה בקריית חיים (שגם היא, מסיבות פוליטיות, שייכת לחיפה).

 

ראינו שכיום מה שמכונה רחוב פרויד הוא למעשה שלושה רחובות אבל במפה מ-1958 מוזכר השם "שילה" כהמשכו של רחוב פרויד. היום פרויד כבר מכסה גם את הרחוב הזה.

כשקבעו את שמות הרחובות באחוזה, ביקש ליונל ווטסון, מהנדס העיר שעל שמו רחוב ברמת בגין, את ד"ר אילזה גרץ, התושבת הראשונה של רחוב פרויד לקבוע שם לרחוב. ד"ר גרץ הייתה פסיכואנליטיקאית יונגיאנית, אך מאחר שיונג לא אהד יהודים, היא הציעה לקרוא לרחוב בשם המורה היהודי שלה פרויד.
גרץ הייתה אשתו של מרדכי (לואי) טיטלמן מאנשי השומר (שעל שם הארגון רחוב בהדר). אחיה של גרץ היה היינץ גרץ, שעל שמו רחוב בחוף שמן, מבעלי מ. דיזנגוף ושות'. ההסכם בין שותפי החברה היה שכל נפטר יוריש את מניותיו לשאר השותפים. היינץ היה האחרון בחיים ולכן בעל החברה. האחיין של ד"ר גרץ (בנו של היינץ), אדן, היה מעורב בפרשה שעוררה הד תקשורתי רב בישראל ובעולם, כאשר השתלט על ספינה במימי ארצות הברית ואיים להטביע אותה על אנשיה, אם אביו לא יתמנה לשר התחבורה של מדינת ישראל. כנראה בעזרת כסף הושתקה הפרשה המוזרה.

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (י)

מפת הסיור

בפרק הקודם סיימנו באזור הרכבל-מוזיאון חיל הים. כעת נחזור ברחוב העלייה השנייה עד רחוב הצנחנים. כאן יש את מה שאני קורא לו "חלקת הרחובות השגויים". נסייר על פי הסדר:
ברחוב הצנחנים (ע"ש צנחני היישוב שחלקם גם מונצחים לבד: חנה סנש, אנצו סירני וצבי בן יעקב) החליטו לנקד את השלט. מילא ששכחו לשים דגש בצ' (אחרי ה"א הידיעה) אבל מדוע החליטו לנקד בפתחים את האנגלית?

נמשיך ונגיע לרחוב קל"ח שנקרא אחר נופלי ספינת ארינפורה, אניית נוסעים ומטען בריטית אשר הוטבעה ע"י הגרמנים במהלך מלה"ע השנייה כשעל סיפונה חיילים מפלוגת ההובלה 462. יש בעיה מספרית עם השם הזה. בתחילה חשבו שטבעו 138 חיילים ארצישראלים (קל"ח בגימטריה) אך שני פצועים נפטרו מאוחר יותר והמספר עלה ל-140. לכן בת"א הרחוב נקרא ק"ם (או קם ממצולות). אחד החיילים, בטקס גילוי האנדרטה בהר הרצל, הודיע "הנני כאן" כלומר שנספר בטעות כנספה ולכן המספר הוא בעצם 139. באנדרטה מופיעים שמות אלו שטבעו בים ואילו השניים הנוספים קבורים בלוב ובאנגליה ולכן המבקר באנדרטה ימצא 137 שמות. לקח לי הרבה זמן, פרופסורים וארכיונים לעבור עד שמצאתי את התשובה מאת יו"ר העמותה להנצחת חללי ארינפורה. מסתבר שיש כזאת. בנתניה פתרו את הבעייה ע"י קריאת הרחוב בשם "האונייה ארינפורה".

ניתן להבחין שמספר המצבות באנדרטה הוא אי-זוגי (למעשה הוא 137)

סמטת הכ"ג נקראת רק ע"ש החיילים היהודים - לוחמי הקורס הימי של ההגנה שהיו בדרכם לפעולה בלבנון תחת חסות הבריטים. שמו של מפקדם הבריטי, אנתוני פרדריק מארק פאלמר, נפקד בספירה.

נדמה לי שניתן לדייק יותר בהסבר

אם חשבתם שבינתיים "התקדמנו" אז גם כיום יש התנגדות להוספת "הגוי". לא ברור איך בדיון המחודש לא ידעו שקיים כבר רחוב כזה בחיפה ופה העירייה לא התעקשה לשנות ל"שם הנכון". באופן כללי כנראה עדיף לתת שמות בלי מספרים כמו שראינו בשני הרחובות האחרונים. בירושלים פתרו את העניין בכך ששם הרחוב נקרא "יורדי הסירה" וכך כל אחד יכול לספור כמה שהוא רוצה.

הארץ, 3 באפריל 2016

יש שיחשבו שרחוב בנימין נקרא ע"ש אחד משבטי ישראל אך למעשה הוא ע"ש של ארנסט פרנק בנג'מין, מפקד הבריגדה היהודית.

על רחף מסופר בהרבה מקומות וגם על שלט הרחוב שהוא לזכר טובעי ספינה שהייתה בבעלות חברת נחשון, זרוע ביצועית-ימית של ההסתדרות. שניים במספר. הם דווקא היו שלושה; גם המכונאי מטורקיה, שריף ריזה, היה בין הנספים ומשום מה תמיד "הגוי" אינו נחשב. מקרה שמזכיר את הכ"ג ממקודם. את הכיתוב על השלט של רחף העתיקו, כנראה, מלקסיקון רחובות חיפה של פלד שם כתוב שהמקרה קרה ב-37. על השלט כבר כתוב 57 אך מקרה הטביעה קרה בכלל בדצמבר 38.

הבוקר, 3 בינואר 1939

מצבת שני הנערים בבית הקברות חוף הכרמל

השלט השגוי לחלוטין

ברחוב החי"ל קרה מה שקרה בהרבה מקומות בארץ. על חלק מהבתים כתוב החייל (ולך תדע לאיזה חייל בבריגדה התכוונו). כזכור, המפקד של הבריגדה היה לוי בנימין מהרחוב הסמוך.

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ט)

מפת הסיור

בפרק הקודם סיימנו בכיכר צים. ע"פ החלטת מועצת העיר מ-13 במאי 2014 נקרא חלק מרחוב העלייה השנייה מכיכר צים עד רחוב עפרון בשם דוד ארליך שהיה מייסדה של הפקולטה לרפואה הסמוכה. אין לכך כל זכר ברחוב. נהפוך הוא - העירייה הציבה שלט עם הסבר על העלייה השנייה. לא מצאתי שום החלטת ביטול על השם ולכן אני מעריך שבדומה לערים אחרות משפחת המונצח צריכה לשלם על "פיתוח" ומשלא עשתה כך לא מומשה ההחלטה. אך זוהי רק הערכה שלי.

 רחוב העלייה השנייה מנציח כמובן את העלייה השנייה. יש מקומות שבהם הוא מופיע סתם בתור "העלייה".
מעניין שהרחוב נקרא כך לפני, שלכאורה, החליטה עיריית חיפה לשנותו.

דבר, יום חמישי, 23 בדצמבר 1954

רחוב עפרון הוא ע"ש ד"ר אריה עפרון שגם בתו, פנינה כ"ץ, מונצחת ברחוב (יותר נכון נתיב) בנו"ש אך נגיע אליה בהמשך. רחוב מילסון (יוסף צבי) הוא על שם אחד מוותיקי בת גלים (התגורר ברחוב פינת גן). הרחוב הוא בעצם הכניסה לחניות של מספרי א' וב' של רחוב העלייה 17 ו-21. לראיה אין שום בית עם שם הרחוב אלא רק שלטים עם רחוב העלייה.

מפה מ-1958

רחוב סיפורט שונה לשרל לוץ. השם ניתן לרחוב עוד בחייו של לוץ והוא ואשתו נכחו בטקס הסרת הלוט משלט הרחוב. שם מעט מבלבל שכן ישנם שני רחובות ע"ש לונץ (אב ובנו) בחיפה ולראיה ועד הבית הראשון על הצומת התבלבל גם הוא.

כנראה אנשים באמת לא יודעים על שם מי הרחוב שבו הם גרים

עיריית ירושלים קראה לו צ'רלס , על אף שנולד בחלק הגרמני של שוויץ כך שקראו לו, כנראה, קרל.
רחוב יזרעאל שינה את שמו ליעקב כספי במסגרת הנצחת אנשי ראשית הספנות בחיפה ובוני בת גלים.

תב"ע 1924

רחוב התכלת ("בלו קוסט") התחלף לרציף פנחס (מרגולין) (שהתגורר במספר 51). יותר מאוחר קוצר על מנת לתת מקום לרציף אהרון (רוזנפלד) שתרם את ביתו ברחוב (מספר 25) למען הקהילה בתמורה לכך שעיריית חיפה תקרא לרחוב על שמו. בשל נתינת השם רוזנפלד - מרגולין לא מתחיל מן המספרים הנמוכים. מן סוג של הון-שלטון-שם רחוב.

(קרדיט: זמן חיפה)

התחלפות הרחובות מתרחשת בחיבור עם שדרות בת גלים. זהו רחוב ע"ש השכונה. יש כמה כאלו בחיפה, למשל בוורדיה.

במפת מדידות מ-1927 של מח' המדידות המנדטורית - נקראו שדרות בת גלים בשם "הכרמל"

המשכו של רחוב מרגולין/התכלת (מהרכבל לכיוון עין הים) נקרא יוברט המפרי. אף על פי כן הבתים הקרובים לבת גלים ממשיכים לשאת את השם התכלת. המספור מאבד שם כיוון לגמרי כשמספרי הבתים נהפכים להיות מעל 200 בלי שום סיבה. ברור לי שהשיום (נתינת שם) השונה הוא עניין פוליטי ולא סתם שגגה.

מעבר לכביש רחוב בשם "מדרגות מעלה הדקר" (לא בדיוק רחוב אלא גרם מדרגות עם שלט רחוב) ליד הגשר של הדקר במוזיאון חיל הים (שהוא ע"ש דוד הכהן שעל אודות משפחתו אקדיש פרק שלם). אינני יודע אם מישהו בעירייה שם לב אך ברוממה ישנו כבר רחוב הצוללת דקר. חדי עין ספרו במעלה 69 מדרגות ככמות הנספים באסון הצוללת. המוזר הוא שהמתכננים לא קשרו את המעלה לאח"י דקר ולא היו מודעים למספר הנספים בה. התכנון נעשה לפי התקינה ולא יוחסה חשיבות למספר המדרגות ובכלל כל גרם המדרגות תוכנן ובוצע עוד לפני הבאת גשר הצוללת לכאן.